20/03/2026
רגע חוזרת לפוסט של ויז -
23 מיליארד דולר!! מספר שברור שנתעכב עליו.
אבל זה לא הסיפור של Wiz.
שומעת כבר ימים שוב ושוב שיחות על גוגל, על האקזיט, על “כן” או “לא”.
ואני מוצאת את עצמי מחזירה את השיחה למקום אחר.
כי בעיניים שלי, כמישהי שמלווה מנהלות ומנהלי מוצר,
הסיפור כאן הרבה יותר עמוק מהעסקה.
זה אחד המקרים הכי מעניינים שראיתי בשנים האחרונות
של Product Management ברמה מאוד גבוהה.
לא מושלם.
לא תאורטי.
מאוד מדויק.
כשמסתכלים רגע מתחת למכסה המנוע,
יש כאן כמה דברים ששווה לעצור עליהם.
הראשון הוא המהירות.
הרבה צוותים מדברים על time to market, time to money אבל...
בפועל, הם עדיין מחכים לרגע שבו המוצר “מוכן”.
ב-Wiz לא חיכו.
הם הבינו שהמהירות שבה אתה פוגש כאב אמיתי של לקוח
היא חלק מהמוצר עצמו.
זה לא רק ex*****on מדוייק, נכון, מהיר -
זו לפני הכל - בחירה מוצרית.
והדבר השני, שהוא גם אולי הכי משמעותי,
זה הבחירה של מה לפתור.
הרבה פעמים אני רואה ב-PM Interviews
ניסיון לפתור “בעיות יפות”.
משהו שאפשר להסביר טוב, לבנות סביבו סיפור.
אבל בשוק האמיתי זה לא מספיק.
הם הלכו על אזור שהוא כמעט משברי.
מורכב. עמוס. לא נעים.
ונתנו שם בהירות.
כשפוגעים בנקודה כזו,
לא צריך לשכנע את השוק.
הוא כבר שם.
והדבר השלישי, שמרגישים גם מרחוק,
זה החיבור בין חזון לביצוע, בצורה מעוררת השראה לדעתי.
יש הרבה צוותים עם חזון גדול.
ויש הרבה צוותים שיודעים לבצע.
הרבה יותר נדיר לראות את שני הדברים מתקיימים יחד
ועוד יותר - לאורך זמן.
אני לא מכירה את מה שקורה שם מבפנים,
אבל כן רואים את העקביות.
וזה מניסיוני - לעולם (כמעט, נו) כלל לא קורה במקרה.
מילה אישית לסיום.
אני פוגשת לא מעט מנהלות ומנהלי מוצר
שמחפשים את ה”מה נכון לעשות”.
איזו מתולוגיה, או פריים וורק לבחור
איך לענות נכון
איך זה אמור להיראות.
והאמת היא, שברגעים המשמעותיים
זה הרבה פחות על הבחירה הנכונה
והרבה יותר על היכולת לא למצמץ.
גם כשיש רעש,
גם כשיש לחץ,
גם כשיש הצעות מאוד מפתות על השולחן.
הסיפור של אסף רפפורט והצוות שלו
הוא תזכורת טובה לזה.
זה גם מה מה לבנות
אבל חשוב מכך- זה איך מחזיקים כיוון לאורך הדרך.
מסקרן אותי לשמוע את דעתך, פה או בפרטי...
בתמונה - הפיגמה שאני הכי נהנית להתעכב עליה בימים אלה...
