29/08/2026
לפני שאני מסתכלת במראה, כבר לימדו אותי לשאול: איך אני נראית?
כמה מקום השאלה הזאת תופסת בחיים שלי
איך הגוף נראה, איך הוא השתנה, מה רואים מבחוץ, איך אני נראית ביחס לאיך שנראיתי פעם — ובעיקר, איך אני נראית ביחס לאחרות.
אנחנו חיים בעולם מאוד ויזואלי.
מצטלמים, מסתכלים, משווים, מתקנים, משפרים.
לפעמים נדמה שמה שלא רואים , כמעט לא קיים.
אבל הגוף הוא הרבה יותר ממה שנראה לעין.
יש בו תנועה.
יש בו תחושה.
יש בו נשימה, כוח, יציבות, סקרנות, חופש.
יש את היכולת לקום מהרצפה, ללכת, לרקוד, להרים, להתכופף, לשחק, לעשות.
ויש גם את כל התנועה הפנימית הזאת
שלא מצטלמת.
אולי הגיע הזמן לשחרר קצת את האחיזה בוויזואל.
לא להפסיק לאהוב את איך שאנחנו נראות,
ולא לוותר על הרצון להרגיש טוב בגוף שלנו.
אלא להפסיק לתת למראה להיות המדד היחיד.
להחליף לפעמים את השאלה
“איך אני נראית?”
בשאלה
“איך אני מרגישה?”
או אפילו:
“מה הגוף שלי מאפשר לי לעשות היום?”
כי גוף מתפקד הוא לא תמיד גוף שנראה מושלם.
וגוף שנראה מושלם מבחוץ לא מספר לנו דבר על מה שקורה בפנים.
וככל שאנחנו מתבגרות, אולי זו אפילו הזדמנות גדולה יותר
להפסיק להתחרות בגוף שהיה לנו,
להפסיק להשוות לגוף של מישהי אחרת,
ולהתחיל להיות בקשר עם הגוף שיש לנו עכשיו.
פחות להסתכל עליו.
יותר לחיות בתוכו.
אולי שם נמצא החופש. ממש תיכף ומעבר לפינה שנה חדשה מתחילה 🙏*הפתעות חדשות בדרך* ♥️ מזמינה אתכם ואתכן להתחיל לנוע בכל יום לא רק בראשון לא רק אחרי החגים , לגוף אין יומן , הוא כאן ועכשיו ♥️
