29/04/2026
הגוף זוכר.
לא תמיד דרך מחשבות, אלא דרך תחושות.
ולרוב גם הרבה אחרי שהחוויה נגמרת,
משהו ממנה נשאר.
בנשימה, במגבלה התנועתית שצפה החוצה,
או במתח הפיזי שהפך לשגרה.
וזה לא כי משהו בגוף התקלקל,
אלא כי הגוף פשוט עשה את מה שהוא יודע הכי טוב – להסתגל. וכשההסתגלות מתחילה להשריש שורשים,
היא מפסיקה להרגיש כמו משהו זמני,
והופכת להיות הדרך שבה אנחנו חיים בגוף –
באיך שאנחנו זזים, נושמים ומחזיקים את עצמנו.
ובתוך המקום הזה,
אין באמת מה לתקן,
רק ליצור תנאים שבהם הגוף יכול להרפות.
ליצור מספיק ביטחון בגוף,
כדי שהוא יסכים לשחרר,
להתארגן אחרת,
להגיב ממקום אחר –
פחות מתוך אוטומט והרגל,
ויותר מתוך אפשרות.
ומכאן בדיוק אפשר להתחיל מחדש -
לא ממקום של מאמץ,
אלא מתוך חיבור.
