16/06/2024
הילדה המתוקה והבוגרת מכיתה ג' סירבה להשתתף בשיעור תנועה שלי ועמדה עם כתפיים מכווצות כשהנחתי אותם לבחור רגש אחד ולתת לו ביטוי דרך ריקוד חופשי. היא סיפרה לי ששכנה שלה קשישה נפטרה אתמול ושהיא עצובה ממש וחוששת לדבר על זה עם אחרים. התחבקנו ואמרתי לה שזה באמת מאוד עצוב, ושתביע את מה שהיא מרגישה דרך הריקוד ושאם תרגיש בנוח אחרי זה היא תוכל לספר וכולנו נקשיב.
ילדה נוספת בעלת אופי חזק ושובבות (חולה עליה) בחרה לרקוד לבד כי היום פעם ראשונה שהיא רוצה להראות לנו משהו שהיא הכינה לבד בבית בתנועות וחיכתה כל השבוע להראות לנו.
ילדה נוספת עם עיניים רגישות ושיער חלק, עמדה עם דמעות בעיניים בתחילת התרגיל, שאלתי אותה מה שלומה ואמרה שהיא עצובה, שכשאמרתי בתחילת השיעור שמקדישים את השיעור לשליחת אור וחזרה הביתה של החטופים, זה הזכיר לה את החטוף מירוחם ושנמאס לה מהמצב הזה ושהיא רוצה שיחזרו כבר הביתה. חיבקתי אותה ואמרתי לה שהיא ממש צודקת ושאפשר להתפלל תוך כדי ריקוד.
בסוף שתי הבנות שהרגישו עצובות החליטו לרקוד יחד, ולהראות לכיתה את הריקוד המשותף. בסופו הילדה הראשונה סיפרה על השכנה שלה, והיא אמרה שהיא מרגישה עכשיו שהיא כאן יושבת איתנו (ילדה בכיתה ג') אמרתי לה שזה ממש חשוב שהיא נותנת לזה מקום ותודה (תוך כדי הבנים של הכיתה צעקו עלי שלא נתתי להם מספיק זמן להופיע כי נגמר השיעור)
בכיתה ב', קרה דבר נפלא, השניים שתמיד היו "המפריעים" ישבו בהתחלה במדיטציה לפחות חצי דקה רצוף, עוצמים עיניים ונושמים. כשהגיע תורם לעלות להראות לנו את הריקוד שהם הכינו, הילדים אמרו להם שהיה נראה שהם כמו אחים אחד של השני. חיזקתי את זה ואמרתי שהם הביעו בתנועה חברות חזקה ואחדות. שמחתי על ההזדמנות שהם קיבלו פידבק חיובי ממני ומחברים בכיתה שלהם, בניגוד לסטיגמה הקבועה של המפריעים
בכל שיעור אני נותנת להם זמן להכין ריקוד בזוגות, ולאחר מכן אני שואלת את הקבוצה איזה רגש ומסר הם הביעו, והם משקפים אחד לשני.
זוג אחר עשה ריקוד של מלחמה, ודיבר על חמאס והחיילים שהם מנצחים ומשחררים חטופים....
ואני אומרת לעצמי וואו לאיזה מציאות הם נאלצים להתרגל בגיל כל כך קטן...
ועם זאת שמחה על ההזמדנות המיוחדת לגעת בלבבות רכים של ילדים ביסודי, לראות מה עולה מתוך עולם התוכן שלהם ביצירה שלהם דרך התנועה, ואת האינטראקציות בניהם...
והכי משמעותי לי לראות כמה הם פתוחים, הם עוד לא למדו שלהופיע מול הכיתה זה מביך, אז הם מקבלים את ההזמדנות להביע את עצמם בתנועה עוד לפני הגיל שזה מביך מדי.... והלב שמח, מתרגש, עצוב וצוחק.
ויש עוד סיפורים ושיחות מיוחדות שהיד קצרה מלכתוב.....
תודה על מפגש מיוחד שהיה לי השנה עם הלבבות של בית הספר שחר המונטסיורי בירוחם. נפגש אולי גם בשנה הבאה. והם מחפשים מנהל\ת לשנה הבאה אם יש לכם רעיון.
