07/07/2016
אז אחרי שנה מאוד ארוכה הגיע הזמן להיפרד.
חלק מהקבוצה כבר יהיו "קשישים" מדי בשנה הבאה וגם המנטור העייף זיו מנדלוביץ שכותב את הפוסט הזה יקח שנת חופש אחרי 3 שנים ובטח יפגוש אתכם בתור שופט פה ושם.
לסיום השנה אני רק רוצה להזכיר חוויה אחת מהתחרות בארנקסו.
אז נכון שלא חזרנו עם גביע וחזרנו עם הרבה דברים אחרים אבל בתחרות בארנקסו היה אירוע אחד חצי חברתי חצי תחרותי של הרצות משותפות על השולחן. זה היה אירוע נהדר מלא רעש, אדרנלין, בלגן וכיף.
הריצו שני רובוטים ביחד למשך דקה וחצי בדו קרב בין שתי קבוצות ומי שניצחה המשיכה הלאה. הזוגות הוגרלו אקראית אז אנחנו היינו עם קבוצה של ילדודסים קטנים מאייווה, ארה"ב. היות שלכולם קראו סמיר, סלים וכו' אני מניח שהן היו מוסלמים ממוצא הודי. היה להם רובוט כזה מהסוג שבונים בשיעור הראשון של המדריכים בכיתה ד' או ה' שיודע לנסוע רק קדימה והצידה בלי חיישנים ובלי כלום.
הקבוצה המשותפת ניצחה בתחרות הראשונה והשימחה של הילדים הקטנים ושל המנטורים שלהם שלא ממש הצליחו עד אז היתה מדהימה גם להם וגם לנו.
היו לא מעט קבוצות "חזקות" שויתרו די מהר על התחרות כאשר הבינו שלא יגיעו רחוק עם מי שהם הוגרלו איתם, אבל למרות הכל עם אסטרטגיה, שיתוף פעולה ותכנון זמן הצלחנו לא רע ואפילו הגענו לשלב די מתקדם.
שיתוף הפעולה הזה בין ילדים מישראל ומאיזה חור בארה"ב, ילדים בכיתות ז' ח' וילדים בכיתות ד', יהודים ו(כנראה) מוסלמים שבכלל לא שאלו אחד את השני מאיפה הם בדיוק ושהתרכזו רק במשימות היה שווה את כל התחרות הזו.
במיוחד היה נחמד למנטור לפגוש ילדים שקראו לו "אדוני המאמן" - mr coach ושגם הקשיבו למה שהוא אומר וגם עשו את מה שהוא אומר...
