03/08/2026
יש רגעים בחיים שאת מבינה שהילדות שלך לא באמת מסתכלות על מה שאת מלמדת אותן,
הן מסתכלות על איך את חיה.
בטיול בתאילנד, כשהייתי בבריכה והסתכלתי עליהן, עלתה בי מחשבה
בע״ה כשיהיו גדולות
איזו אישה אני מקווה שהן יזכרו שהייתי?
לא אישה שלא פחדה.
אלא אישה שהלכה גם כשהיא פחדה.
לא אישה שתמיד הצליחה.
אלא אישה שלא ויתרה על עצמה.
אני רוצה שהן יראו אמא שמגשימה חלומות גם כשזה לא נוח.
שדואגת לגוף שלה כי הוא הבית שלה.
ששומרת על הנפש שלה כי ממנה הכול מתחיל.
שמעזה לנוח בלי רגשות אשם.
שמעזה להציב גבולות.
שמעזה להגיד “לא”.
ושגם כשהיא נופלת…
היא קמה בחמלה, לא בביקורת.
בסוף, הילדים שלנו לא גדלים ממה שאנחנו מבקשות מהם להיות, הם גדלים ממה שהם רואים אותנו מסכימות להיות.
ואולי זאת האחריות הכי גדולה שלנו כאמהות.
לא לגדל ילדים מושלמים.
כי כשאמא בוחרת בעצמה, היא לא לוקחת מהילדים שלה,
היא נותנת להם רשות לבחור בעצמם, כשיגדלו
