14/06/2026
שאלתי השבוע לגבי ההבדל בין סבולת לקיבולת. מעט מאוד ידעו להשיב, למרות שבעיניי הקשר הוא ברור.
הרבה מתאמני סבולת (בעיקר רצים, טריאתלטים ואנשי ברזל) בטוחים שהם עובדים על “סבולת”, אבל בפועל הם עובדים על משהו אחר לגמרי: על היכולת לא להישבר. פשוט לצבור המון המון קילומטרים ולשרוד בכל מחיר.
האם יש לזה קשר לספורט? יהיו כאלה שיתווכחו איתי כשאגיד שלא. רוכבי אופניים תחרותיים יבינו אותי הרבה יותר, כי אצלם קיים המושג DNF – אם אתה לא רוכב מספיק מהר, מורידים אותך מהמסלול. באיש ברזל, לעומת זאת, הקאט-אוף הוא 18 שעות – לחלק מהאנשים זה מספיק זמן גם לעשות סייסטה בדרך ועדיין לסיים (ועכשיו, אחרי הבדיחות הלא מצחיקות שלי, נחזור לעניינים).
בואו נדבר רגע על האיזון. בין אימוני עצימות גבוהה ל”סתם סבולת”, יש לא מעט באמצע. מתישהו צריך למצוא את נקודת האיזון שבין ‘פשוט לסיים מרחק’ לבין אימון איכותי שנשאר בירוק, בהתאמה מוחלטת לנפח האימון. ככל שהכושר נמוך יותר (והזמן פנוי פחות), אימוני סבולת בדופק נמוך או הספק נמוך (Zone 2) הופכים ללא רלוונטיים. הבעיה היא שבעידן שלנו, בגלל חוסר הבנה בתורת האימון ובוואטים, הרבה יותר “מפרגן” לאגו להעלות לסטראבה רכיבה של 120 ק”מ בקצב צב, מאשר 70 ק”מ מהירים, חדים, עם תוכן איכותי של עצימות.
השבוע צללתי לעומק כדי לבדוק מה התחדש בשיח של תורת האימון סביב המושגים האלו. המסקנה המרכזית שמכה גלים עכשיו מתחברת בדיוק למה שאנחנו חיים יום-יום ב-PowerWatts:
השאלה היא כבר מזמן לא “מה ה-FTP שלך בטסט סטרילי של 20 דקות?”, אלא Durability. השאלה האמיתית היא כמה וואט, קאדנס וטכניקה נשארים לך ברגליים כשהאימון באמת מתחיל – אחרי שעה וחצי של מאמץ, בחום ועם עייפות מצטברת.
במאמר החדש באתר חיברתי את המגמות האחרונות בעולם (Red Zone, נפח מול התאוששות, שינה וקאדנס) ואיך הכל מתחבר למאמרים ולפילוסופיית האימון שאנחנו מקדמים.
https://www.powerwatts.co.il/12802-2/