02/01/2023
טוב קודם כל נתחיל בזה שהגלשן יותר גדול ממני
והוא כבד (מאוד)
מסתבר שבמים הדבר הזה צף
הוא בעצם מה שמציל אותי מהגלים הגדולים שמאיימים על חיי
אז יש מושג כזה שנקרא התקפה
לא יודעת הים מאבד את זה
ושולח מלא גלים
ואני כולי קטנה תמימה
ומפוחדת
והם באים
ותוקפיםםםם בלי רחמים
להרים את החרטום אומרים לי
*חרטוםםםםםם*
אבל לאאא זה לא מונע מהגל להתפוצץ ישר בתוך הפרצוף שלי
ואז יש שלב שההתקפה הזאת נרגעת
בשלב הזה צריך לזנק על הגלשן לשכב עליו בקוברה
ולהתחיל לחתור לחתור לחתור
למה לא כדאי להישאר באימפקט זון נשמות כי אי אפשר לצאת מזה
עכשיו בסדר הידיים חזקות ובית החזה מורם בגאווה
אבל מאיפה הכוחותתתתת
אחרי ששעה נלחמתי בגלים כדי להגיע לנקודה רגועה
אז הגעתי לפיק מה שנקרא
סודה המדריך הסרילנקי
צועק לי בעברית בואי בואי חיים שלי
ואני מתה מפחד שישלח אותי עם איזה גל גדול שיעיף אותי לקיבינימט
זוזי זוזי הוא אומר לי
הינה הגל מגיע ואני כבר באפס כוחות
סודה צועק לי לחתור לחתור (בעברית אמרנו כן?)
ואז הוא דוחף אותי וצורח לי stand up
אני מיישמת את הטכניקה
קופצת מכלב מביט מעלה לסקווט עם אגן פתוח
רגל ב46 מעלות
ועולה על הגל
איזה אושר
אחלה פופ אפ
מבט ימינה
משקל קדימה
ידיים מובילות
ברכיים כפופות
יופי יופי
הצלחתי
הגל נגמר
נפילה רכה מהגלשן (במקרה הטוב )
מסתובבת חזרה אל הים
ומתכוננת נפשית לעוד מלחמה
יוצאת למסע חזרה שבו הגלים מכבסים, לועסים ומקיאים אותי
לא הבנתי איך נשארו עוד מים בים
הרי בלעתי את כולם
אבל איזה יופי תפסתי גל
ועוד אחד
ועוד אחד
וכל פעם הדרך חזרה
מתישה את הגוף שלי
ובעיקר את הנפש
לחתור לחתור לחתור
ובום הגל נשבר עלי
•
אני מרגישה במלחמה
מול עצמי
מול החרדות שיש לי מהים
מלא מחשבות
איך הולכים בכלל נגד הזרם?
נלחמים?
נותנים להתקפה לעבור ועוברים אותה רגועים?
ואיזה אדרנלין משוגע זה לעלות על הגל
ומה קורה עם הנפילת מתח כשלא מצליח
ואיך זה מתחבר ליוגה שלי בכלל
שמלמדת אותי שלוות נפש
ובים אני בתוך סערה
•
לקחתי יומיים חופש מהגלישה
הרגשתי שאני והים צריכים איזה פסק זמן
ואז נפל לי
ברור שזה מתחבר
הדרך אל הגל
היא עוד מסע
בתוך עצמי
היא התמודדות
עם קושי וחרדה
עם הצלחה וביטחון
דרך של שחרור והרפיה
למצוא את האיזון
את ההרמוניה
ביני לבין הגלים
ותכלס,
ככה זה בחיים, לא ?