09/01/2021
מבוסס על סיפור אמיתי 💔⚽
לפני שתתחילו לקרוא, קחו כמה שניות להתבונן בתמונה התחתונה המצורפת לפוסט ולקוחה היישר ממגרשה של מארין הקטנה. הסינדרלה מהליגה השמינית שתפגוש מחר את טוטנהאם במסגרת הגביע האנגלי. אם בחנתם טוב את התמונה בוודאי שמתם לב כי לאורך כל הגדר תלויים להם מספרים. אותם מספרים הם חלק נפלא בכל המכלול המרגש בליגות השפל בממלכה. הרבה סופר על האהבה הבלתי מוסברת של האנגלים לדבר העגול הזה, אפשר לצטט בפעם המיליון את ביל שנקלי, אפשר להציג אינספור דוגמאות, להראות איך קהילות שלמות סובבות את קבוצת הכדורגל שלה. לא משנה אם מדובר בעיר גדולה או עיירה צנועה מהפרברים, כל זקן, זקנה, איש, אישה וטף מתגייסים תמיד למען הקבוצה- הגאווה הגדולה ביותר שלהם.
אז מסתבר שבאנגליה לא לכולן יש איצטדיונים מפוצצים כמו אולד טרפורד והאתיחאד, ישנן קבוצות קטנות סטייל מארין שהמגרשים שלהם הן חלק בלתי נפרד מהשכונה, מהבלוק, מהמרפסות הקטנות שמאגפות אותו. סטייל האיצטדיון הנוסטלגי בשכונת התקווה רק הרבה יותר קרוב. בסיבוב הקודם למשל תועדה אוהדת מסורה חוגגת עם כוס יין בחצר ביתה ומחלקת כיפים לשחקנים המאושרים בזמן ריצת השחרור. אותם שחקנים בדיוק סיימו את הריצה, קפצו לסופר השכונתי עם כפכפים וחזרו ממנו עם בירות צוננות. סתם כדי לחגוג עם האוהדים היקרים.
אז למה המספרים אתם שואלים? בכל משחק במגרשה של מארין עפים אינספור כדורים מחוץ לגבולות "האיצטדיון". חלקם נוחתים בשטח פתוח הסמוך לעץ הלימונים של אליזבת וסטיב ג'ריפין, חלקם לתוך המטבח של גברת ריצ'ארד וישנם כאלו שנכנסים ישירות למוסך של אדון גרימבסטון ( סתם חירטטתי שמות בריטים ). במקום שהשחקנים המחליפים ( מביאי הכדורים ) יחפשו שעות, הם פשוט מסתכלים בשלטים, מבינים לאיזה מספר בית עליהם לגשת והופ ! הבעיה נפתרה 💪
לא אשקר, כשראיתי את התמונה הזאת ממארין חשתי לפתע קנאה עזה..
כבר בערך 15 שנים אני חולה בחיידק הנורא הזה שנקרא הליגות הנמוכות בישראל. אם בתחילת הדרך עוד נחשבתי לשחקן לגיטימי בליגה ב', לאט לאט חלף הזמן, החיים הביאו, אישה, ילדים וגם הרבה פציעות שונות ומגוונות. מפה לשם, כיום אני בעיקר מגיע כדי לצעוק על חבריי לקבוצה, לקלל את השופטים ובעיקר להביא כדורים שעפים מחוץ למגרש.
לאט לאט פיתחתי שיטות ייחודיות לתפקיד המכובד שקיבלתי על עצמי ובו הצטיינתי בכל מגרש בארץ : זיהיתי בקלות נקודות תוואי בעייתיות כמו שקע באדמה, או שיח קוצני שהכדור יכול להעלם בתוכם, סימנתי את כל החשודים המרכזיים ביציעים שיכולים לברוח עם השלל העגול, התחלתי לנבא במדויק את מסלול הכדור, לחשב את מהירות הרוח ועוד ועוד טקטיקות מיוחדות. למרות כל אלו, היה מקום אחד בו שום טקטיקה או שיטה לא עבדה.. המגרש המקולל בבית דגן. עזבו את זה שהשיחים מסביב לגדר נלקחו ישירות מיערות האמזונס, ברגע שכדור נוחת שם אפשר לקרוא עליו קדיש, ברגע שהכדור חולף על פני אותן גדרות, אז מתחילה הבעיה.
הרבה מאוד כדורים הלכו לאיבוד בבית דגן. חלקם נחים עכשיו בלול התרנגולת מאחורי השער המזרחי, חלקם נחתו ישירות לפיו של כלב אמסטף מעורב עם טי רקס מאחורי ספסל האורחים ושאר השלל עד היום נמכר ב50% הנחה בכל מיני באסטות מאולתרות שמציעות בושם "מקורי" של ערמני וג'ל חוחובה בניחוח ז'אן פולגייטייה. לא יודע כמה כדורים נטשתי שם לגורלם המר אבל יודע שעדיף לא לפתוח פצעים ישנים שנסגרו..
תמיד אנחנו שואפים להגיע לרמות הגבוהות באמת. השינוי יתחיל רק מלמטה! הכי למטה שיש- ממביאי הכדורים בליגות הנמוכות! ( בתמונה העליונה המצורפת מביא כדורים אומלל שכתב לכם את שורות אלה )
