23/12/2025
אומנות ההקשבה
לפני כמה שנים הגיעה אלי חבר יקר שהיה במצב קצת מעורער בחיים שלו.
הוא רצה לדבר קצת,לשפוך את שעל ליבו.
הוא סיפר לי על הקשיים שלו ואני הקשבתי, הנהנתי ונתתי עצות מהיוגה,מהקבלה,ממה שלמדתי,מחוויות החיים.
עד שהוא אמר לי:"נאור, תשתוק, אני רק רוצה לדבר."
החבר הזה לימד אותי שיעור גדול בחיים, לדעת לשתוק,ולהקשיב.
אני חייב הרבה לחבר הזה.
ומאז שמתי לב שכמעט תמיד כשמספרים לי משהוא,זה מעלה לי זכרון,ורצון לשתף,וזה עומד על קצה הלשון ומחכה שהאדם ממולי יסיים לדבר כדי שאני אשחיל מילה,אנסה לסדר ולתקן ולמצוא פתרונות,או סתם להגיד "היי גם אני קיים".
ולא באמת להקשיב.
יש לי זכרון בערך מגיל 5.
אני ואמא שלי הולכים ברחוב ליד ביתי, ואני מדבר עם עצמי.
אמא שלי שואלת:"עם מי אתה מדבר?"
אמרתי לה:"עם חברים שלי בראש"
היא היתה בטוחה שהשתגעתי 😅
והשיח הפנימי שלי עדיין פה.
ולפעמים זה קורה לי גם עם עצמי,שאני לא מקשיב לעצמי.
רצף המחשבות קופץ מדבר לדבר, נטיה להגיד שהכל בסדר, ואפשר להתגבר על הכל, מבלי רגע להקשיב לעצמי ולתת מקום לבלבול.
לבעל שם טוב יש סיפור נחמד על עשיר שהכככל היה אצלו טוב בחיים, והוא לא הרגיש צורך להשתנות,לתקן,להשתפר,לכפר,לצאת מאזור הנוחות.
והוא הגיע לבעל שם טוב לשמע סיפורים "בשביל הכיף"
אז הוא סיפר לו סיפור על 2 חברים עשירים שחזרו בגלגול לעשות תיקון.
האחד היה נדבן שעזר לחברו מס פעמים והשני היה קמצן שלא עזר לחברו.
מקצר, הקמצן היה אותו עשיר שחזר בגלגול והבין שהוא צריך לעשות תיקון.
בתוך השיח הפנימי שלנו עם עצמינו קימים הרבה קולות,הרבה חברים,שלכל אחד מהם מתנה משלו.
ולפעמים מגיעים מכתבים,רמזים,בעיטות קטנות שמוציאות אותנו מאזור הנוחות.
ושם צריך אומץ.
אומץ להקשיב,להפנים, לגלות, לפני שקופצים למסקנות שמגלגלות את הדבר מאיתנו ומטייחות את השינוי.
השיח האינטימי עם עצמי,עם הבורא.
לכולנו יש את התשובות, הם מתגלות בשקט,ברווח שבין המחשבות.
אם משהוא מספר לכם משהוא היום,נסו לשתוק קצת,רק היום.....
תודה לרז אטיאס
כמו תמיד אפשר לשמע את התמונות שלו.