30/07/2026
זהו חזרתי מחופשה.
באחד הימים, כשירדנו רגלית מפסגת Seceda אל הרכבל התחתון, עצרתי לרגע. כל היופי שנפרש מסביב הזמין אותי רק... להתבונן.
באותו רגע רציתי להיות ציפור – לדאות מעל הנוף, לראות את הכול ממבט־על.
אז צילמתי את תנוחת החסידה, ואת תנוחת הציפור, בתוך המרחב המופלא הזה. (תראו מי טיפס לי על הגב בציפור...)
אפילו תכננתי לכתוב על זה פוסט.
אבל במהלך החופשה לא מצאתי את הזמן.
ועכשיו, כשחזרתי הביתה, אני מגלה שהאתגר האמיתי הוא דווקא... לנחות.
הגוף כבר כאן, אבל משהו בתוכי עדיין מרחף בין ההרים, השקט והמרחבים מצד אחד ובהמולת העיר של ונציה על שלל סוחריה, מצד שני.
ואני חושבת לעצמי – מה יש ליוגה להציע ברגעים כאלה?
בדיוק את מה שאני צריכה עכשיו.
תנוחות העמידה מזמינות אותנו להתחבר אל הקרקע, להרגיש את כפות הרגליים, להשתרש, לחזור אל הכאן והעכשיו.
לפעמים כל מה שצריך כדי למצוא שוב יציבות הוא פשוט לעמוד, לנשום ולהרגיש את האדמה מתחתינו.
אני מקווה שגם אני אחזור לעצמי בימים הקרובים.
ובינתיים, שיעורי היוגה מתחדשים בשבוע הבא כרגיל.
מחכה להיפגש, לנשום, להשתרש ולתרגל יחד. 🤍
