06/06/2026
You think you’re creating something.
It’s creating you.
הבוץ והלוטוס
לפני 7 שנים לכבוד יום הולדת 45 נתתי לעצמי מתנה קורס "חגורה לבנה ב Nia".
באותם ימים הייתי אחות טיפול נמרץ ומדריכה קלינית, אהבתי את העבודה שלי בכל מאודי, עבודה מעניינת ומשמעותית, מלאה בחסד ובנתינה וגם במקצועיות והתמודדות בתנאי משבר ולחץ.
לא היה לי אכפת לעבוד משמרות ארוכות ומפרכות בימים ובלילות, בשבתות ובחגים. הזכות לקחת חלק בהצלת חיים וללוות רגעי משבר ואובדן איומים עם המטופלים ומשפחותיהם ריחפה מעל הכל.
מה שבאמת גרם לי לבחור לסיים את פרק בית החולים היה סביבת עבודה רעילה.
סביבת עבודה רעילה מטפטפת לתוך הנשמה שלך וגורמת לך לפקפק בעצמך, באור ובטוב שבך.
כאבים התחילו להופיע בגוף שלא הסכים לשתף פעולה עוד. הרגליים שלי לא רצו לדרוך עוד במקום שמכבה אותי. הכנפיים שלי פרפרו: עופי!
באפריל 2019 התפטרתי מעבודתי בבית החולים ויצאתי לדרך חדשה.
אחרי 25 שנים בשירות הציבורי החלטתי לצאת לדרך עצמאית, נרשמתי לקורס מעוף לעסקים, למדתי יזמות, ניהול פיננסי, פרסום ושיווק, ופניתי למרכזי מחול ותרבות בבקשה לפתוח קבוצות חדשות. זו היתה עבורי קפיצה גדולה ומפחידה אבל האמנתי.
באוגוסט 2019 הזמנתי את כל מי שאני מכירה למסיבות היכרות חינמיות בסטודיו תמרה ובבית התרבות ברחובות ובספטמבר פתחתי ארבע קבוצות גם בנס ציונה ובמזכרת בתיה.
בתחילת הדרך הקבוצות היו קטנות, 2 רוקדות, 4 רוקדות, 8 רוקדות, ידעתי שייקח זמן לגדול, הייתי סבלנית ונחושה. או כמו שלימדו אותי במעוף, לא מספיק כישרון, דרושה התמדה ולקום כל יום ולעבוד בזה. הכינו אותי לשנתיים של הקמה.
ואז הגיעה הקורונה וכל הסטודיואים נסגרו לתקופה ארוכה. ארוכה מאד.
לימדתי בזום, לימדתי בבתים, לימדתי במחתרת, שנתיים של הגבלות ואיסורים על החופש ובתוכן אני מנסה להמשיך וללמד ולשמחתי התקופה הזו הצמיחה קירבה וחיבור יתרים כי כולנו היינו זקוקות לנשימה ולביחד. וכך היה גם במלחמה הארוכה והאיומה ובסבבים האינסופיים, בכל פעם שסגרו אותנו בבית, כך רצינו יותר לצאת ולהיפגש ולנוע, במקלטים ובמרחבים המוגנים, בכל הפוגה בין אזעקות.
ובתוך כל הבוץ הזה של מציאות נושכת, מאיימת, מנתקת ומבודדת צמח לו הלוטוס, הפרח היפהפה שהוא השבט שלנו. וזה בכלל העיקר של הטקסט הזה.
הבוץ והלוטוס הוא דימוי בודהיסטי עתיק, המוכר במיוחד בזכות ספרו של מורה הזן הוייטנאמי No mud, no lotus" Thich Nhat Hanh" הדימוי מייצג את הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין סבל (הבוץ) לבין אושר וצמיחה רוחנית (פרח הלוטוס).
בחלומות הכי עמוקים שלי לא דמיינתי שאזכה ליצור מרחב שהוא מרפא עבור שבט של נשים. מרחב שבו כל אחת מאיתנו מרגישה בטוחה לזרוח את האור שבה, לבטא את העצב והדאגה שבה ומגיעה כפי שהיא בימים היפים ביותר, בימים הקשים ביותר ופשוט נמצאת בחיבור לגופה, בחיבור לקהילה באמונה שתתקבל בדיוק כפי שהיא במכלול הסבל והיגון, החלומות שמתגשמים ואלו שמתנפצים, בצל המציאות שמטלטלת אותנו הלוך ושוב, התוכניות שמשתנות חדשות לבקרים, אנחנו נפגשות, מתחבקות, צוחקות ובוכות ורוקדות את עצמנו לדעת.
המרחב שהפך לעוגן לכולנו והתמלא בנשים שכל אחת מהן היא יהלום נדיר, שמגדיל ומכפיל את האהבה והקבלה בעולם.
בימים הכי מורכבים אני מגיעה למרחב הזה עם דמעות בעיניים ויודעת שאתחזק.
ולסיכום, המשפט:
You think you’re creating something.
It’s creating you.
אני חשבתי שיצרתי משהו.
ובכן, הוא יוצר אותי.
תודה לכן נשים מופלאות על היותכן אתן.
מצורפים צילומים מרגעים נדירים שחגגנו ביחד בחודש האחרון.
