01/01/2021
פרשת ויחי
או במילים אחרות: להזכר ביעקב
אני מניחה שרובכם נחשפתם למאורעות האחרונים והמרגשים בחיי.
התחתנתי עם אהבת-חיי. תודה לקב"ה.
פוסט שלי התפרסם בסטטוסים מצייצים. תודה ל- Shiran Matetyahu .
הרבה חברות אהובות ולוחמות-צדק שלי, תייגו אותי בתגובה לפוסט וכתבו: "אל תתייחסי לתגובות הקשות כאן... זה אנשים קטנים.."
בכנות, קראתי חלק מהתגובות הקשות האלה וזה עשה לי ממש רע :(
ואז קיבלתי הקלטה מדנוש, המורה שלי שאמרה לי: "אל תשכחי שאת שליחה שלו! הפוסט שלך נתן תקווה והשראה לכל כך הרבה אנשים ולפעמים, המחיר של להיות שליח טוב, זה גם לקבל כמה תגובות פחות נעימות מאנשים שלא טוב להם בחיים.."
בפרשה הנוכחית אנחנו נפרדים מיעקב אבינו שהולך לעולמו.
רש"י אומר שעם הפרידה ממנו - "נסתמו עיניהם ולבם של בני ישראל".
בני ישראל נמצאים עכשיו במצריים, במקום בו הטומאה והתועבה חוגגים. יש עבודת אלילים וסגידה לתאוות-גשמיות בכל עבר... אבל עד אותו רגע, מי ששומר על בני-ישראל מהדרדרות רוחנית - זהו יעקב אבינו.
בעצם, עם פטירתו - מתחילה הירידה האמיתית למצרים. מתחיל השעבוד והעבדות. אנחנו כבר לא בני חורין.
המשמעות של זה היא שאנחנו נעשים עבדים לתאוות, לאמונות טפלות או שקריות כמו - "בורא עולם שכח אותי. אני תמיד אהיה במצב הזה של המחסור/קושי/כאב".
המצרים האלה קיימים גם היו בחיינו בכל מצב בו אנו חווים מחסור.
הבשורה המשמחת שנובעת מחידוש של חז"ל היא שלא באמת כתוב בפרשה שיעקב אבינו מת, כלומר, הוא עדיין חי ביננו.
מה הכוונה?
יעקב - המסמל את הרוחניות, את העקביות וההליכה בדרך הישר והטוב - חי וקיים בתוכנו.
חז"ל אומרים לנו-
רוצים לצאת ממצרים? מתחושת שיעבוד, עצב, כעס, קנאה, סבל?
תיזכרו ביעקב שחי בתוככם.
תיזכרו בסיבה לשמה כתבתם פוסט מעורר השראה,
בסיבה לשמה יצאתם לדרך כלשהי שהציבה בינכם אתגרים,
בסיבה לשמה התחתנם והבאתם ילדים,
בסיבה לשמה פתחתם את העסק או עברתם למקום עבודה חדש..
תיזכרו בחסדים שהקב"ה עשה איתכם עד עכשיו,
למשל כשהורדתם לרגע את העיניים מהכביש להציץ בפלאפון ועדיין נשארתם בחיים.
הזכירה היא הגאולה
היא יציאת המצרים הפרטית שלנו.
שנזכה לזכור :)
בתמונה: רגע כיפי ומצחיק שנזכרתי בו.
ערב עם חברים טובים שלא היה בו סגר והחלטנו לבדוק כמה הבעות פנים חדשות 🤪
אני מתגעגעת אליכם, משוגעים Tamir Stepper Kehaty Carmit Gabso
