16/01/2014
"כך הולכים השותלים
רון בלב ואת ביד..."
מה הם כל כך שמחים?
הם בסה"כ הולכים לשתול,
זה לא שיהיה להם צל היום, או תפוחים עסיסיים, או ענף לתלות עליו את הנדנדה.
תוצאה לא ממש תהיה היום. פירות לא יהיו גם בעוד שבוע.
ובכ"ז על שום מה הרון שבליבם?
על היצירה, על ההתפתחות, על השלבים שבדרך.
השמחה אמיתית ועמוקה על עשייה שהיא כשלעצמה יוצרת.
אפילו שקטיף הפירות הוא היעד הנכסף,
השמחה על הפעולות הקטנות שבדרך,
על צעדים שמקדמים לעבר היעד.
השמחה נובעת מההערכה שלנו את עצמנו ואת פועלנו בכל שלב באופן יחסי.
ההכרה שלנו בצמיחה איטית וסבלנית,
ההוקרה שלנו על כל נביטה או פריחה,
הם המקור לשמחה.
אז שנשמח בכל זרע, נבט, שתיל וייחור.
שנמעיט את הרוגז על עיכוב או איחור.
[אפילו כשאת רוצה שיגיע כבר הבחור...]
טו בשבט שמח!
