02/07/2026
אחת ההרצאות המטלטלות בכנס תזונה וספורט האחרון לא עסקה בתזונה וגם לא בספורט אלא בדימוי עצמי.
המרצה, דניאל ברמן דרור, מאמן ומפתח גוף בדרך טבעית, סיפר על הדרך שלו מילד רזה, "בלתי נראה" דחוי חברתית, למקום שלו היום, כאושיית פיתוח גוף, מנהל ב EBV וסגן נשיא לשעבר ב WNBF.
בגיל 16 הוא נכנס לחדר כושר וגילה ששם יש לפעולות שלו תוצאות!
אם הוא יתאמן היטב, והגוף שלו יגיב לזה, יגדל וישתנה, וכתוצאה מכך גם התגובות של הסביבה ישתנו.
וזה מה שהוא עשה.
ילדים שמתחילים תהליך שינוי חיצוני כתוצאה מדימוי עצמי נמוך ומצליחים בו, עלולים להיתקל בבעיה קשה יותר מזו שהם התחילו ממנה – ירידה נוספת בערך ובדימוי העצמי.
ומדוע זה קורה?
כאשר הערכה שאותו ילד מתחיל לקבל מיוחסת לגוף שלו, האם בלי הגוף החטוב הזה אני, כאדם, לא שווה את תשומת הלב, היחס, האהבה?
פה מתחיל מרדף שאין לו שובע אחרי מטרה שאי אפשר להגיע אליה. מטרת ה"יותר" -
יותר שרירים, יותר רזה, יותר חטוב...
וזה מצב מאד פגיע.
במקרה הזה לסחר בסמים לפיתוח גוף. סטרואידים.
ואכן הוא השתמש במשך תקופה ארוכה בסתר, השקיע אלפי שקלים בקניית כדורים מ"דילר" בחדר הכושר. מבלי לדעת באמת מה יש בתוך אותם כדורים, עד מצב של פגיעה בריאותית.
וזה לא היה המחיר היחיד שהוא שילם.
"השקר הגדול של תעשיית הסטרואידים", הוא אומר "הוא ש"כולם משתמשים ואי אפשר לפתח גוף אחרת", והסוחרים נמצאים בכל חדר כושר, אורבים לילד הרגיש, זה שחברתית זקוק לחיזוקים, הפגיע יותר לפנטזיה שככה חייו ישתנו, ומהר".
זו תעשיה, שוק שחור, שמתחזקת פנטזיה להצלחה מהירה, קלה, ו"זולה" יחסית. רק כמה שקלים, ויש לך את "כדור הקסם"
וביננו, זו לא התעשייה היחידה שעוסקת במכירה של "כדורי קסם" לנו ולילדנו.
זריקות הרזיה, תוספים ש"ימיסו את השומן", תה ש"סותם תאבון" וגם איפור, בגדים, כל מה שיעשה אותנו יפים יותר ובדרך הזו גם אהובים יותר, מקובלים יותר, ועל פניו - פגיעים פחות לדחייה.
מה התפקיד שלנו, כהורים וגם כבני אדם?
אנחנו יכולים ליצור אצל הילדים שלנו את "החיסון" למצב הזה.
בכך שנעזור להם לבנות תחושת ערך המבוססת , על עבודה קשה, מאמץ, טוב לב, שמחת חיים, הומור, סקרנות, עזרה לאחר... ולא (רק) על מראה.
ובנוסף, נצטרך בעצמנו לתת להיות דוגמא אישית...
להעריך (בקול רם) את עצמנו ואחרים בזכות בני האדם שהם, המעשים שלהם, הנוכחות הטובה שלהם בחיינו, ולא על איך שהם נראים,
ובוא זמנית להפסיק לבקר ולהעיר על גוף של אחרים, בין אם הם ב"סטנדרט" התרבותי המקובל ובין אם לא.
קשה? מאד קשה.
אז מה?
מישהו הבטיח חיים קלים?
