הבית של מרסלו

13/03/2026

עמיתיי יקרים
בוקר טוב
בתקופה כה מורכבת יושב וחושב איך היינו מתמודדים במצב דומה כשהילדות היתה של וברחוב, עם פחות מסכים ותקשורת.

לדעתי פעם הילדות הייתה שייכת לכולם.
המשמעות היא שהרחוב היה מלא ילדים והשכונה הייתה מרחב של למידה, משחק, יצירה, דמיון והרפתקה ששייכת רק לנו.
ילדים ירדו לשחק בלי לקבוע מראש, המציאו משחקים, פתרו ריבים בעצמם ולמדו תוך כדי תנועה איך להיות וגם להשתעמם ביחד.
לא היו הרבה חוגים, לא היו מסכים.
אבל היו חברים,תקשורת מילולית זמן ומרחב.
הילדות לא הייתה רק פעילות היא הייתה חיים משותפים., החברה!.
עם השנים הרחובות התרוקנו., הילדות נכנסה הביתה. היום היא מתקיימת יותר במסכים, בחוגים, במסגרות מתוזמנות. לכל ילד יש את העולם שלו: המסך שלו, התוכן שלו, התחביבים שלו.
מצד אחד, זה עולם מלא אפשרויות, עשיר יותר.
יש יותר ידע, יותר מודעות לצרכים של כל ילד. ילדים יכולים לפתח כישרונות, להיחשף לעולמות חדשים ולבחור את הדרך שמתאימה לו, הכל נגיש .
אבל בתוך כל השפע הזה, לפעמים משהו בסיסי הולך לאיבוד.
ללמוד להשתעמם וליצור בעצמו.
פחות מפגשים מקריים.
פחות זמן של משחק חופשי.
פחות למידה טבעית של חיים עם אחרים.
כי משחק ברחוב הוא לא רק משחק.
שם לומדים לחכות לתור, להתחכך עם בוגרים וצעירים, להתמודד עם הפסד, לפתור ויכוחים, לגלות יוזמה, להעז, לפעמים גם להיפגע , ואז להתגבר ולהמשיך., כי ככה זה בחיים.
אלה שיעורים שאי אפשר ללמוד דרך מסך.
האתגר של התקופה שלנו הוא אינו לחזור לעבר, וגם לא להילחם בעולם החדש.
הטכנולוגיה כאן והיא חלק מהחיים. השאלה היא לא אם ילדים יהיו במסכים אלא אם יהיה להם גם עולם מחוץ להם.
אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על המרחב של הילדות.
יותר חצרות , גינות פתוחות. יותר זמן משחק לא מתוכנן. יותר מפגשים בין ילדים בלי תיווך של מבוגרים ובלי תיווך של מסך.
לא נוסטלגיה לעבר אלא איזון לעתיד.
כי ילדים לא צריכים רק חוגים, תוכן ומסכים.
הם צריכים גם רחוב., זמן חופשי, ללמוד להשתעמם, לשחק לבד וכמובן חברים שמחכים "למטה".

שבת שלום

מרסלו

29/08/2025

22/08/2022

מה אני חש היום?

המתווך בינינו לבין החיים, היא מערכת החושים, המלווה אותנו מרגע הלידה בכל שעות היממה. החושים מגינים עלינו ועוזרים לנו להיות יצורים חברותיים, מסתגלים, רגשיים ופנויים ללמידה.
לא כולנו יודעים ומבינים שאנו לא חווים את העולם באותה צורה (למרות שלכולנו אותן מערכות של עיניים –אוזניים- מערכת מגע- ריח וטעם). כמו כן אנו לא תמיד יודעים לזהות את הסיבה לאי נוחות, תסכול, או קושי (שלנו או של הילדים).
למשל, אחד רוצה ללכת יחף גם על חצץ, בעוד שחברו הולך עם גרביים בקיץ. אחד אוהב למלא את פיו באוכל, בעוד אחותו אוכלת רק מרקמים מסוימים ומריחה כל דבר. כמה ילדים אינם מוכנים לעלות על רכבת הרים בעוד שהחבר שלהם כן?- אין נכון או לא נכון. אין צודק או לא צודק.
כולנו חווים את העולם הפיזי בצורה אחרת!!!-
כולנו חיים על איזה רצף התפתחותי השאלה היא עד כמה זה מתסכל ועד כמה הסביבה יכולה ומסוגלת להבין ולהכיל אותנו, כי לא תמיד זה מה שמתאים לצרכי החברה.
המטרה היא להגיע להסתגלות על מנת לפנות את הקשב, להתאזן על מנת שנוכל לתפקד ללא חרדות .

לא כולנו מתעצבנים או נרגעים מאותם הדברים, גם הבחירות שלנו של בני זוג, עבודה או בילוי תלויות בחושים. יתכן שחלק מהתסכולים שלנו הם כתוצאה מאי יכולת של החושים לתרגם את הסביבה כמו שמצפים מאיתנו!!.
המבוגרים מצליחים להסתיר את מה שלא מתאים ונוח להם או לחברה. אצל הילדים הנושא יותר מודגש והתגובות יכולות להיות יותר עוצמתיות.
לא כולנו אוהבים להתעורר באותה דרך בבוקר, יש כאלה שיעדיפו בפתיחת חלון עם הצפה של אור, אחר יעדיף במגע רך ונעים או לצליל של שיר.
לא כולנו חייבים לאהוב את אותם מאכלים למרות המשפט " תאכל זה טעים"- למי זה טעים?
אותו דבר לגבי מגע, או תנועה סיבובית מהירה או רעש...
אותם דברים שמרגיעים אחד עלולים להרגיז ולעצבן את האחר.
אותם דברים שאחד ירצה לעשות עוד ועוד, השני יעדיף להמנע.
אין נכון או לא נכון., אין לנו זכות "להכנס לנעליים" של האחר ולקבוע עבורו ...
החושים הם המשפיעים ישירות על תיפקודנו המוטורי, התנהגותי, רגשי וקוגניטיבי כל הזמן ואנו כולנו מגיבים בהתאם.
באמצעות החושים החיצוניים, אנו מנסים בכל רגע ורגע, להסתגל לסביבה, על מנת שנוכל להיות פנויים ללמידה, לתפקוד מוטורי יעיל , להיות יצורים חברותיים, שנוכל להיות פנויים רגשית כדי לחוות ולהבין את הסביבה, את העולם הפיזי.
הסתגלות מהירה משמעה תפקוד יותר טוב .
מה קורה כשאנו לא מצליחים להסתגל מיד? אולי בשל מצב של הצפה או חוסר גרייה חושית שתגרום לנו (ולילדים) לאי נוחות. ? אז יתכן שנפגוש תסכול, הימנעות, רצון לשליטה, בכי, כעס, תנועתיות יתר, אי שקט, מגע לא רצוני, משחקי כוח, עקשנות, אגרסיביות, פטפטת בלי הפסקה, קושי בדחיית סיפוקים, רצון לגעת חזק, ליפול על הרצפה, לקחת סיכונים, להריח כל דבר...ועוד ועוד.. משמע יש קשיי ויסות חושי!.

כמובן שזה ילווה בקושי בקשב וריכוז, כי אף אחד אינו פנוי ללמידה כשלא נוח לו עם עצמו!

חשוב לזהות זאת על עצמינו, כחלק ממודעות עצמית וגם על ילדינו כדי להקל, להבין את התגובה ולשפר את תפקודם ואת היחסים אתם.

22/08/2022

מה אני חש היום?

המתווך בינינו לבין החיים, היא מערכת החושים המלווה אותנו מרגע הלידה בכל שעות היממה, החושים מגינים עלינו והם (החושים) עוזרים לנו להיות יצורים חברותיים., מסתגלים, רגשיים ופנויים ללמידה.
לא כולנו יודעים ומבינים שאנו לא חווים את העולם באותה צורה (למרות שלכולנו אותן מערכות של עיניים –אוזניים- מערכת מגע- ריח וטעם) כמו כן אנו לא תמיד יודעים לזהות את הסיבה לאי נוחות, תסכול, או קושי (שלנו או של הילדים).
למשל אחד רוצה ללכת יחף גם על חצץ בעוד שחברו הולך עם גרביים בקיץ, אחד אוהב, למלא את פיו אוכל, כאשר אחותו אוכלת רק מרקמים מסוימים ומריחה כל דבר. כמה ילדים אינם מוכנים לעלות על רכבת הרים בעוד שהחבר שלהם כן?- אין נכון או לא נכון, אין צודק או לא צודק.
כולנו חווים את העולם הפיזי בצורה אחרת!!!-
כולנו חיים על איזהו רצף התפתחותי והשאלה עד כמה זה מתסכל והסביבה יכולה ומסוגלת להבין ולהכיל אותנו כי לא תמיד זה מה שמתאים לצרכיה של החברה .
המטרה היא להגיע להסתגלות על מנת לפנות את הקשב., להתאזן על מנת שנוכל לתפקד ללא חרדות .

לא כולנו מתעצבנים או נרגעים מאותם הדברים, גם הבחירות שלנו של בני זוג, עבודה או בילוי תלויות בחושים, יתכן וחלק מהתסכולים שלנו הם כתוצאה מאי יכולת של החושים לתרגם את הסביבה כמו שמצפים מאיתנו!!.
המבוגרים מצליחים להסתיר את מה שלא מתאים ונוח להם או לחברה ,אצל הילדים הנושא יותר מודגש והתגובות יכולות להיות יותר עוצמתיות.
לא כולנו אוהבים להתעורר באותה דרך בבוקר, יש כאלה שיעדיפו בפתיחת חלון עם הצפה של אור, אחר יעדיף במגע רך ונעים , או לצליל של שיר.
לא כולנו חייבים לאהוב את אותם מאכלים למרות המשפט " תוכל זה טעים"- למי זה טעים?.אותו דבר לגבי מגע, או תנועה סיבובית מהירה או רעש...
אותם דברים שמרגיעים אחד יכולים להרגיז ולעצבן את האחר.
אותם דברים שאחד ירצה לעשות עוד ועוד השני יכול להמנע.
אין נכון או לא נכון., אין לנו זכות"להכנס לנעליים " של האחר ולקבוע עבורו ...
החושים הם המשפיעים ישירות על תפקודנו המוטורי, התנהגותי, רגשי וקוגניטיבי כל הזמן ואנו כולנו מגיבים בהתאם.
אנו מנסים בכל רגע ורגע באמצעות החושים החיצוניים להסתגל לסביבה על מנת שנוכל להיות פנויים ללמידה, לתפקוד מוטורי יעיל ,להיות יצורים חברותיים, שנוכל להיות פנויים רגשית על מנת לחוות ולהבין את הסביבה, את העולם הפיזי.
הסתגלות מהירה תפקוד יותר טוב .
מה קורה שאנו אינם מצליחים להסתגל מיד? אולי עקב מצב של הצפה או חוסר גריה חושית שתגרום לנו (ולילדים) לאי נוחות. ? אז יתכן ונפגוש תסכול, הימנעות, רצון לשליטה, בכי, כעס, תנועתיות יתר, אי שקט, מגע לא רצוני, משחקי כוח, עקשנות, אגרסיביות., פטפטת בל הפסקה, קושי בדחית סיפוקים, רצון לגעת חזק, ליפול על הרצפה, לקחת סיכונים, להריח כל דבר...ועוד ועוד משמע יש קשיי ויסות חושי!.

כמובן שזה ילווה בקושי בקשב וריכוז כי אף אחד אינו פנוי ללמידה שלא נוח לו עם עצמו

חשוב לזהות זאת על עצמינו כחלק ממודעות עצמית וגם על ילדינו על מנת להקל, להבין את התגובה ולשפר את תפקודם ואת היחסים אתם.

18/08/2022

אחרי יותר משלושים שנה של עבודה עם ילדים, אני שואל את עצמי למה הורים, אנשי חינוך ומטפלים רצים רק אחרי ה"מה לא בסדר אצל הילד," "איזה אבחון לעשות" .. " במה הוא לא מצליח.."
כל שיחות הטלפון והאבחונים שאני מקבל בכולם כתוב את כל מה שהילד אינו מצליח לעשות, אף פעם לא היה כתוב באבחון שהילד טוב בתחום מסויים ועל כך חייבים לתת את הדגש.

בואו נעשה תרגיל קטן ניקח דף ונכתוב קודם כל את כל הדברים הטובים שבילד שלנו . את אותם נקודות החוזק שכתבנו נטפח ונחזק , כך נשפר את הדימוי וההערכה העצמית דברים חשובים מאוד להצלחה בחיים ויקל לנו להתחיל תהליך של שינוי בבדברים שהוא מתקשה ומתסכלים אותו.

להערכתי מספר גורמים יכולים להשפיע על הצלחה בטיפול או שילוב ילדים בכל פעילות.
בעוד שאצל הילד נרצה לראות קצת שיתוף פעולה, הבנת הוראות ומוטיבציה לפעול על מנת להתחיל איזהו תהליך, חשוב שהמטפל או המורה יאמינו בו,ידעו את החוזקות של הילד, להעצים אותו , לעודד אותו ..לא לשפוט או לבקר אותו .
חשוב שהמטפל או איש החינוך יהיו בעלי רמה גבוהה של אמפתיה והבנת עולמו של הילד בהתאם לשלב ההתפתחות בו הוא נמצא מוטורי,רגשי, התנהגותי וקוגניטיבי (לפעמים בלי קשר לגילו)., לדעת שהילד אינו מבוגר צעיר.....לדעת שלפניו יש ילד עם הצרכים שלו והורים עם הרבה ציפיה לשינוי, ילד שרוצה שיקבלו, יחבקו ויואהבו אותו כמו שהוא.
על המטפל להבין שהתהליכים לפעמים הם איטיים, שלוקח זמן לשינוי.
כחלק מהתהליך של כל המעורבים, חשוב שהילד יהנה, שהוא ירגיש שותף לשיעור ושמכבדים אותו בתהליך!!.
חשוב לא רק לגעת בנקודות הקושי אלה להרבות בדברים שהילד טוב בהם לחדור לעולמו.
לסיכום חשוב לזכור שהילד הוא יחידה אחת מושלמת והתפקיד של המטפל הוא לתמוך , ללוות , לתווך ולהיות חלק מהתהליך ההתפתחותי שלו ובמקביל להאיר לו כל הזמן את הנקודות החזקות שבו.
בתקווה שבקרוב נפגש...

למרסלו היקר,
תקצר היריעה מלהכיל את כל אשר על לבי....
הגעתי אליך עם בני, כשהיה בן 3 לערך.
ללא אבחנה מדויקת כלשהי וטוב שכך, אך עם וויסות חושי, קושי מוטורי ועיכוב התפתחותי.
כולם אמרו "הילד בסדר גמור" ואת תראי "לבית הספר הוא ירוץ כמו גדול".
אבל אתה, באישיותך המיוחדת, ברגישות מדהימה אל בני ולא פחות גם אלי- הקשבת, הכלת, הרגעת ונתת מקום בטוח ומוגן לעבודה פיזית ורגשית.
התחלנו בקבוצה קטנה ולמרות שאסור, הרשתי לי להיות נוכחת במספר שיעורים, עד אשר גם בני וגם אני הצלחנו לשחרר והוא נשאר לבד בחוג.
בשנה השנייה התקדמנו לקבוצה גדולה "ורגילה".
אני מביטה היום בבני, בן ה-5.5, גאה ומשתהה נוכח התהליך המדהים שהוא עבר ושלך ולצוות שבהדרכתך, חלק ניכר בו. בני רץ היום, משחק כדורגל (עדיין עם מספר מועט של ילדים- אך מבקש לשחק ונהנה), רוכב על אופנים ומדווש!!
תודה לך על הכול!!! החל מהדאגה לבני, ההקשבה, ההכלה, הסבלנות, ההדרכה וחוסר הוויתור וכלה ברגישותך ובאכפתיות הכה גדולה שהפגנת גם כלפי. אלו דברים יקרים מפז שאינם מובנים מאליהם.
יישר כח בעבודת הקודש שאתה עושה!!!
אימא של "ש"

18/04/2021

אחרי יותר משלושים שנה של עבודה עם ילדים, להערכתי מספר גורמים יכולים להשפיע על הצלחה בטיפול או שילוב ילדים בכל פעילות.
בעוד שאצל הילד נרצה לראות קצת שיתוף פעולה, הבנת הוראות ומוטיבציה לפעול על מנת להתחיל איזהו תהליך, חשוב שהמטפל או המורה יהיו בעלי רמה גבוהה של אמפתיה והבנת עולמו של הילד בהתאם לשלב ההתפתחות בו הוא נמצא (לפעמים בלי קשר לגילו)., לדעת שהילד אינו מבוגר צעיר.....לדעת שלפניו יש ילד עם הצרכים שלו והורים עם הרבה ציפיה לשינוי.
על המטפל להבין שהתהליכים לפעמים הם איטיים, שלוקח זמן לשינוים.
כחלק מהתהליך של כל המעורבים, חשוב שהילד יהנה, שהוא ירגיש שותף לשיעור ושמכבדים אותו בתהליך.
שבוע מקסים

05/10/2020

חומר למחשבה
המבנה המשפחתי עבר שינוי גדול בשנים האחרונות, אם פעם המשפחה היתה המרכז והכל נעשה סביבה ולטובתה כאשר האבא היה הסמכות הקובעת (כבוד מתוך פחד?) ,כולם נרתמו וויתרו לטובתו. הכללים והחוקים במשפחה היו מאוד ברורים. בסיכום הכל היה לטובת המשפחה.
מסוף המאה הקודמת חלו שינויים משמעותיים במקומה של המשפחה, הילד תפס את המקום המרכזי והיום הכל נע סביבו והמשפחה עברה למקום משני.
בימינו מעמד ההורה נחלש מאוד, התערער, ההורה קצת איבד את מקומו, את סמכותו עד כדי כך שישנם מצבים שאותו הורה אינו יודע הכיצד להתנהג מול הילד.האם להיות סמכותי?, לוותר לו? להיות לו לחבר? .
הילד בהיותו היום במרכז הרבה נע סביבו , ישנם מצבים שהילד אינו מבין מה מקומו או תפקידו במשפחה (הוא הרי המלך), הוא פתאום גם קובע ומחליט.
הגבולות עם ההורה טושטשו, "העיקר שיש לו אופי" (עקשנות) יגידו ההורים, השאלה האם הוא תמיד בשל לקחת החלטות למה שטוב לו או נכון לו ?.
ההורים שנחלשו חוששים ממעמדם לכן מוכנים לספק לילד הרבה חומריות, לוותר לו גם שלא צריך, העיקר שהילד יקשיב, שיואהב אותם ולא יצטרך להתמודד או להתעמת איתם (עם ההורים).
התוצאה ? הילד מתקשה להתמודד עם המילה "לא", מתקשה עם התמודדויות וישנו הרבה תסכול .
היום הורים מתקשים לראות ילד מתוסכל, מתקשה עם התמודדות, אז במסווה של פינוק מנסים לרוב כל דרך לסדר להם בעיות עם ילדים אחרים במחשבה להקל עליהם. ההורה מחפש כל דרך להעצים אותו , "אתה מלך" , "נסיכה שלי" (הילד מהר מאוד לומד את מעמדו, איפה הממלכה שלו? מי המשרתים? ) "אתה אלוף" מה המשמעות של המילה? - אז מה קורה שהרבה מלכים או אלופים נפגשים ביחד בגן או בחוג או בפארק?.
התוצאה שבהרבה מקרים בימינו הילד מתקשה להבין את מקומו, להתמודד עם תסכול, קושי לחוות כישלון, כמו כן בהרבה מצבים אותו תסכול יכול להניע אותו להתנהגויות לא רצויות.

חג שמח

01/10/2020

הורים, חברים יקרים
נכון שהתקופה אינה תקופה קלה עבור רבים מאיתנו, הקושי להסתגל למצב חדש, קשיי פרנסה, בידוד חברתי, קושי רגשי, פגיעה מקצועית, פתאום נלקח מאיתנו החופש, החופש לנוע בלי שופ מגבלה..
תקופה של אי ודאות בלי יכולת להבין או לדעת מתי או איך , כל זה יסתיים, להבין את הלמה זה קורה ומתי חוזרים לאותה המציאות הידועה והמוכרת לנו.

הורים יקירם, במידה ותרצו לקבל עזרה, הדרכה, רעיונות לפעילות מוטורית מותאמת לילדכם, אוזן קשבת, יעוץ, אני אשמח לנסות לעזור אם בשיחת וידאו, שיחה בנייד ,מייל או ווטסאפ ללא עלות.

רק תבקשו ואני מבטיח לחזור אליכם.
בתקווה שהתקופה המאתגרת תחלוף במהרה.
בתנועה רבה- מרסלו