הבית של מרסלו

10/07/2026

זאת הירושה שאבא שלי, סבא וילי, השאיר לעולם. אני לא זקוק לצו מבית המשפט כדי לחלוק אותה. מזמין אתכם לקרוא, לעצור לרגע, להפנים ולקחת מזה את מה שנכון לכם.
אני איש של רגש, לא של חומר. כך אני חי וזה מה שאני משאיר אחריי., כי אני הוא הנותן משמעות לחיים.
החיים הם עניין של מזל. אף אחד לא בוחר את הקלפים שהוא מקבל, אבל כל אחד בוחר איך לשחק בהם.
אני משתדל לא לתת לכאב לנהל אותי. הוא חלק מהחיים, אבל הוא לא חייב להיות מרכז החיים.
אף אחד אינו מלמד אותנו לאן החיים יובילו. לפעמים צריך לעצור, להתבונן ולהבין בעצמנו את משמעות הדרך.
לא הימים קובעים את ערכם, אלא מה שאנחנו יוצרים לתוכם – אהבה, נתינה, סקרנות, צחוק, זיכרונות ומעשים טובים.
כמו שחשוב תמיד שיהיה דלק במכונית, כדי שלא תיתקע בדרך, כך חשוב שתמיד יהיו בך כוחות, תקווה וסבלנות – במיוחד כשאינך יודע בדיוק לאן הדרך מובילה.
אני קם בכל בוקר עם חיוך ושואל את עצמי: מה אצור היום? כל יום הוא הזדמנות חדשה ליצור, ללמוד, לאהוב ולהשאיר חותם.
החיים דומים לספרייה. את הספרים שלא עשו לנו טוב מניחים על מדף גבוה. לא כדי לשכוח, אלא כדי שלא ינהלו את ההווה.
אין צורך לריב. תמיד אפשר לשוחח. ברוב המקרים לא נשנה את דעתו של האחר ורק נאבד זמן, אנרגיה ושקט נפשי. עדיף להבין מאשר לנצח. חילוקי דעות אינם דבר רע – לעיתים הם דווקא עוזרים לנו לעצור לרגע, לבחון את הכיוון ולוודא שאנחנו עדיין דוחפים את העגלה בדרך הנכונה.
כעס לא מוביל אותנו לשום מקום. הוא שורף אותנו הרבה יותר מאשר את מי שמולנו.
כשאתה משוחח עם אדם, הסתכל לו בעיניים, לא בבגדים שהוא לובש. כך אתה רואה את האדם באמת, מכבד אותו מקשיב לו.
תהיה קשוב כשמדברים איתך. למד להקשיב יותר מאשר לדבר.
זה שאתה צועק, לא עושה אותך צודק. שקט, הקשבה וכבוד הם סימן לעוצמה אמיתית.
לא כל אדם ראוי לכל מילה, ולא כל אוזן מסוגלת להבין כל מחשבה שלך.
אל תיסחף לבוץ. פשוט תשטוף את הידיים ותמשיך ללכת.
הפסדתי הרבה כסף בחיים, אבל זה רק חומר. אף אחד לא הצליח לקחת ממני את אהבת האחר.
כסף יכול להקל על החיים, אבל אסור לתת לו לנהל אותם. הוא אמצעי, לא מטרה. את הדברים החשובים באמת אי אפשר לקנות. אני מאמין שאדם עושה את הכסף – הכסף אינו עושה את האדם. הערכים, היושר, האהבה והנתינה הם העושר האמיתי וזה מה שנשאיר אחרינו.
מלא את חייך בחוויות, באנשים טובים וברגעים של משמעות. בסופו של דבר אלה הזיכרונות שאתה לוקח איתך וזה גם מה שאתה משאיר בליבם של אחרים.
אף אחד אינו מלמד אותנו איך להיות זקנים. את החוכמה הזאת החיים מלמדים, יום אחר יום. צריך ללמוד לקבל את השינויים, לשמור על הסקרנות ולמצוא משמעות גם בפרק האחרון של החיים.
אני יודע שאני מבוגר, אבל אינני נותן לגיל לנהל אותי. הכול מתחיל ונגמר בראש.
רק הרופא צריך לדעת את כל הבעיות הרפואיות שלי. אין טעם להדאיג אנשים כשאין ביכולתם לשנות את המצב.
אני עושה את הדברים לאט. אין לאן למהר – בסופו של דבר כולנו מגיעים לאותו היעד. הדרך היא זו שנותנת משמעות למסע חיינו.
אני לא רוצה שאלוהים יאהב אותי יותר מדי, כי אני עדיין רוצה להישאר כאן. לחיות, לראות עוד זריחות, לאהוב ולהיות עם האנשים היקרים לי.
כל יום חדש הוא הזדמנות להתחיל מחדש, להיות אדם קצת טוב יותר, להודות על מה שיש ולזכור שהזמן הוא המשאב היקר ביותר שלנו והוא אינו אינסופי.

13/03/2026

עמיתיי יקרים
בוקר טוב
בתקופה כה מורכבת יושב וחושב איך היינו מתמודדים במצב דומה כשהילדות היתה של וברחוב, עם פחות מסכים ותקשורת.

לדעתי פעם הילדות הייתה שייכת לכולם.
המשמעות היא שהרחוב היה מלא ילדים והשכונה הייתה מרחב של למידה, משחק, יצירה, דמיון והרפתקה ששייכת רק לנו.
ילדים ירדו לשחק בלי לקבוע מראש, המציאו משחקים, פתרו ריבים בעצמם ולמדו תוך כדי תנועה איך להיות וגם להשתעמם ביחד.
לא היו הרבה חוגים, לא היו מסכים.
אבל היו חברים,תקשורת מילולית זמן ומרחב.
הילדות לא הייתה רק פעילות היא הייתה חיים משותפים., החברה!.
עם השנים הרחובות התרוקנו., הילדות נכנסה הביתה. היום היא מתקיימת יותר במסכים, בחוגים, במסגרות מתוזמנות. לכל ילד יש את העולם שלו: המסך שלו, התוכן שלו, התחביבים שלו.
מצד אחד, זה עולם מלא אפשרויות, עשיר יותר.
יש יותר ידע, יותר מודעות לצרכים של כל ילד. ילדים יכולים לפתח כישרונות, להיחשף לעולמות חדשים ולבחור את הדרך שמתאימה לו, הכל נגיש .
אבל בתוך כל השפע הזה, לפעמים משהו בסיסי הולך לאיבוד.
ללמוד להשתעמם וליצור בעצמו.
פחות מפגשים מקריים.
פחות זמן של משחק חופשי.
פחות למידה טבעית של חיים עם אחרים.
כי משחק ברחוב הוא לא רק משחק.
שם לומדים לחכות לתור, להתחכך עם בוגרים וצעירים, להתמודד עם הפסד, לפתור ויכוחים, לגלות יוזמה, להעז, לפעמים גם להיפגע , ואז להתגבר ולהמשיך., כי ככה זה בחיים.
אלה שיעורים שאי אפשר ללמוד דרך מסך.
האתגר של התקופה שלנו הוא אינו לחזור לעבר, וגם לא להילחם בעולם החדש.
הטכנולוגיה כאן והיא חלק מהחיים. השאלה היא לא אם ילדים יהיו במסכים אלא אם יהיה להם גם עולם מחוץ להם.
אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על המרחב של הילדות.
יותר חצרות , גינות פתוחות. יותר זמן משחק לא מתוכנן. יותר מפגשים בין ילדים בלי תיווך של מבוגרים ובלי תיווך של מסך.
לא נוסטלגיה לעבר אלא איזון לעתיד.
כי ילדים לא צריכים רק חוגים, תוכן ומסכים.
הם צריכים גם רחוב., זמן חופשי, ללמוד להשתעמם, לשחק לבד וכמובן חברים שמחכים "למטה".

שבת שלום

מרסלו

29/08/2025

22/08/2022

מה אני חש היום?

המתווך בינינו לבין החיים, היא מערכת החושים, המלווה אותנו מרגע הלידה בכל שעות היממה. החושים מגינים עלינו ועוזרים לנו להיות יצורים חברותיים, מסתגלים, רגשיים ופנויים ללמידה.
לא כולנו יודעים ומבינים שאנו לא חווים את העולם באותה צורה (למרות שלכולנו אותן מערכות של עיניים –אוזניים- מערכת מגע- ריח וטעם). כמו כן אנו לא תמיד יודעים לזהות את הסיבה לאי נוחות, תסכול, או קושי (שלנו או של הילדים).
למשל, אחד רוצה ללכת יחף גם על חצץ, בעוד שחברו הולך עם גרביים בקיץ. אחד אוהב למלא את פיו באוכל, בעוד אחותו אוכלת רק מרקמים מסוימים ומריחה כל דבר. כמה ילדים אינם מוכנים לעלות על רכבת הרים בעוד שהחבר שלהם כן?- אין נכון או לא נכון. אין צודק או לא צודק.
כולנו חווים את העולם הפיזי בצורה אחרת!!!-
כולנו חיים על איזה רצף התפתחותי השאלה היא עד כמה זה מתסכל ועד כמה הסביבה יכולה ומסוגלת להבין ולהכיל אותנו, כי לא תמיד זה מה שמתאים לצרכי החברה.
המטרה היא להגיע להסתגלות על מנת לפנות את הקשב, להתאזן על מנת שנוכל לתפקד ללא חרדות .

לא כולנו מתעצבנים או נרגעים מאותם הדברים, גם הבחירות שלנו של בני זוג, עבודה או בילוי תלויות בחושים. יתכן שחלק מהתסכולים שלנו הם כתוצאה מאי יכולת של החושים לתרגם את הסביבה כמו שמצפים מאיתנו!!.
המבוגרים מצליחים להסתיר את מה שלא מתאים ונוח להם או לחברה. אצל הילדים הנושא יותר מודגש והתגובות יכולות להיות יותר עוצמתיות.
לא כולנו אוהבים להתעורר באותה דרך בבוקר, יש כאלה שיעדיפו בפתיחת חלון עם הצפה של אור, אחר יעדיף במגע רך ונעים או לצליל של שיר.
לא כולנו חייבים לאהוב את אותם מאכלים למרות המשפט " תאכל זה טעים"- למי זה טעים?
אותו דבר לגבי מגע, או תנועה סיבובית מהירה או רעש...
אותם דברים שמרגיעים אחד עלולים להרגיז ולעצבן את האחר.
אותם דברים שאחד ירצה לעשות עוד ועוד, השני יעדיף להמנע.
אין נכון או לא נכון., אין לנו זכות "להכנס לנעליים" של האחר ולקבוע עבורו ...
החושים הם המשפיעים ישירות על תיפקודנו המוטורי, התנהגותי, רגשי וקוגניטיבי כל הזמן ואנו כולנו מגיבים בהתאם.
באמצעות החושים החיצוניים, אנו מנסים בכל רגע ורגע, להסתגל לסביבה, על מנת שנוכל להיות פנויים ללמידה, לתפקוד מוטורי יעיל , להיות יצורים חברותיים, שנוכל להיות פנויים רגשית כדי לחוות ולהבין את הסביבה, את העולם הפיזי.
הסתגלות מהירה משמעה תפקוד יותר טוב .
מה קורה כשאנו לא מצליחים להסתגל מיד? אולי בשל מצב של הצפה או חוסר גרייה חושית שתגרום לנו (ולילדים) לאי נוחות. ? אז יתכן שנפגוש תסכול, הימנעות, רצון לשליטה, בכי, כעס, תנועתיות יתר, אי שקט, מגע לא רצוני, משחקי כוח, עקשנות, אגרסיביות, פטפטת בלי הפסקה, קושי בדחיית סיפוקים, רצון לגעת חזק, ליפול על הרצפה, לקחת סיכונים, להריח כל דבר...ועוד ועוד.. משמע יש קשיי ויסות חושי!.

כמובן שזה ילווה בקושי בקשב וריכוז, כי אף אחד אינו פנוי ללמידה כשלא נוח לו עם עצמו!

חשוב לזהות זאת על עצמינו, כחלק ממודעות עצמית וגם על ילדינו כדי להקל, להבין את התגובה ולשפר את תפקודם ואת היחסים אתם.

22/08/2022

מה אני חש היום?

המתווך בינינו לבין החיים, היא מערכת החושים המלווה אותנו מרגע הלידה בכל שעות היממה, החושים מגינים עלינו והם (החושים) עוזרים לנו להיות יצורים חברותיים., מסתגלים, רגשיים ופנויים ללמידה.
לא כולנו יודעים ומבינים שאנו לא חווים את העולם באותה צורה (למרות שלכולנו אותן מערכות של עיניים –אוזניים- מערכת מגע- ריח וטעם) כמו כן אנו לא תמיד יודעים לזהות את הסיבה לאי נוחות, תסכול, או קושי (שלנו או של הילדים).
למשל אחד רוצה ללכת יחף גם על חצץ בעוד שחברו הולך עם גרביים בקיץ, אחד אוהב, למלא את פיו אוכל, כאשר אחותו אוכלת רק מרקמים מסוימים ומריחה כל דבר. כמה ילדים אינם מוכנים לעלות על רכבת הרים בעוד שהחבר שלהם כן?- אין נכון או לא נכון, אין צודק או לא צודק.
כולנו חווים את העולם הפיזי בצורה אחרת!!!-
כולנו חיים על איזהו רצף התפתחותי והשאלה עד כמה זה מתסכל והסביבה יכולה ומסוגלת להבין ולהכיל אותנו כי לא תמיד זה מה שמתאים לצרכיה של החברה .
המטרה היא להגיע להסתגלות על מנת לפנות את הקשב., להתאזן על מנת שנוכל לתפקד ללא חרדות .

לא כולנו מתעצבנים או נרגעים מאותם הדברים, גם הבחירות שלנו של בני זוג, עבודה או בילוי תלויות בחושים, יתכן וחלק מהתסכולים שלנו הם כתוצאה מאי יכולת של החושים לתרגם את הסביבה כמו שמצפים מאיתנו!!.
המבוגרים מצליחים להסתיר את מה שלא מתאים ונוח להם או לחברה ,אצל הילדים הנושא יותר מודגש והתגובות יכולות להיות יותר עוצמתיות.
לא כולנו אוהבים להתעורר באותה דרך בבוקר, יש כאלה שיעדיפו בפתיחת חלון עם הצפה של אור, אחר יעדיף במגע רך ונעים , או לצליל של שיר.
לא כולנו חייבים לאהוב את אותם מאכלים למרות המשפט " תוכל זה טעים"- למי זה טעים?.אותו דבר לגבי מגע, או תנועה סיבובית מהירה או רעש...
אותם דברים שמרגיעים אחד יכולים להרגיז ולעצבן את האחר.
אותם דברים שאחד ירצה לעשות עוד ועוד השני יכול להמנע.
אין נכון או לא נכון., אין לנו זכות"להכנס לנעליים " של האחר ולקבוע עבורו ...
החושים הם המשפיעים ישירות על תפקודנו המוטורי, התנהגותי, רגשי וקוגניטיבי כל הזמן ואנו כולנו מגיבים בהתאם.
אנו מנסים בכל רגע ורגע באמצעות החושים החיצוניים להסתגל לסביבה על מנת שנוכל להיות פנויים ללמידה, לתפקוד מוטורי יעיל ,להיות יצורים חברותיים, שנוכל להיות פנויים רגשית על מנת לחוות ולהבין את הסביבה, את העולם הפיזי.
הסתגלות מהירה תפקוד יותר טוב .
מה קורה שאנו אינם מצליחים להסתגל מיד? אולי עקב מצב של הצפה או חוסר גריה חושית שתגרום לנו (ולילדים) לאי נוחות. ? אז יתכן ונפגוש תסכול, הימנעות, רצון לשליטה, בכי, כעס, תנועתיות יתר, אי שקט, מגע לא רצוני, משחקי כוח, עקשנות, אגרסיביות., פטפטת בל הפסקה, קושי בדחית סיפוקים, רצון לגעת חזק, ליפול על הרצפה, לקחת סיכונים, להריח כל דבר...ועוד ועוד משמע יש קשיי ויסות חושי!.

כמובן שזה ילווה בקושי בקשב וריכוז כי אף אחד אינו פנוי ללמידה שלא נוח לו עם עצמו

חשוב לזהות זאת על עצמינו כחלק ממודעות עצמית וגם על ילדינו על מנת להקל, להבין את התגובה ולשפר את תפקודם ואת היחסים אתם.