22/06/2026
הייתה לי בשיעור מתאמנת שניסתה לעשות כל תרגיל — ולא הצליחה אף תרגיל.
לא כי היא לא יכלה. כי היא הייתה עסוקה מדי בלהרשים את החברות שלה בקבוצה.
כל תרגיל הפך לבמה. היא דחפה את עצמה בכוח, מהר, “להראות שהיא שם”. אמרתי לה להאט — היא לא הקשיבה. ניסתה שוב. ושוב.
ואז עצרתי אותה, ואמרתי לה משהו שהיא לא ציפתה לשמוע:
“תקשיבי — אני הבעיה. לא את. אני מפחדת עלייך.”
לקחתי על עצמי את כל מה שהרגע הזה הטיל עליה. וברגע שהיא הבינה שאני לא מחכה שהיא תוכיח לי שום דבר — היא סוף סוף הפסיקה לנסות להרשים. ופשוט עשתה.
זה מה שאף אחד לא מספר לך על הדרכה טובה: לפעמים התפקיד שלי הוא להוריד ממך את הלחץ, לא להוסיף עליו. לתת לך רשות להיות בדיוק איפה שאת.
