19/10/2023
בלדה לחובש, מודל 2023
כוח המילואים של שייטת 13 ניהל בשבת הארורה קרבות בתוך קיבוץ בארי.
ר', מפקד אחד הכוחות וחייליו האמיצים חילצו תחת אש ובקרבות נועזים עשרות אזרחים מתוך הממ"דים.
הם הספיקו לחסל באומץ עשרות מחבלים, עד שר' והקשר שלו שעמדו בראש הכוח נפגעו. שניהם צנחו אל האדמה עם פציעות קשות. ר' הספיק לצעוק "נפצעתי. חובש".
סמ"ר אופק רוסו, חובש ולוחם שייטת בסדיר שהיה בכוח אחר וכלל לא הכיר אותם, שמע את הקריאה ומיד רץ אל הכוח כדי לטפל בפצועים.
הקרב מסביב נמשך, התופת בעיצומה ואופק, רק בן 21, מזנק כדי להציל חיים.
תוך כדי טיפול בפצועים, אופק נפגע מאש מחבלים ונהרג.
כך – בהקרבה למען אחרים הוא חי, וכך הוא גם מת.
גדלתי כמו רבים על סיפורי הגבורה של החובשים אשר סיכנו את חייהם במלחמות כדי להציל את חייהם של הפצועים.
סמ"ר אופק רוסו ז"ל, מצטרף לשורה ארוכה של גיבורים – חובשים שביקשו להציל חיים ובכך שילמו בחייהם.
בשיר המפורסם והדרמטי, יהורם גאון שר:
"האש כבדה כבדה! קשה, קשה לנוע,
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש,
אזכור אותך תמיד, נשבע אז הפצוע.
רק לא ליפול, מלמל אז החובש.
שלך עד יום מותך, נשבע אז הפצוע.
היום הוא יום מותי, ענה לו החובש".
השיחה הזו לא התקיימה במילים שם תחת אש בקיבוץ בארי. במלחמה אין זמן למילים. אבל המסירות וההקרבה הזו התקיימו גם התקיימו במעשים. במעשהו של אופק ז"ל.
יהי זכרו של אופק וכלל החללים – ברוך.
