08/03/2022
לפני מספר חודשים פנתה אלי ורדה שמתאמנת אצלי במתנ"ס, וסיפרה לי כי בעלה, אברהם, בשנות ה 70 לחייו, סובל ממחלה שביטויה העיקרי הוא התעייפות של השרירים הרצוניים.
המחלה החמירה בחודשים האחרונים והוא החל ללכת עם הליכון. יתכן כי גם יש לו סימנים ראשונים לפרקינסון.
במחלה הארורה הזאת, אמרה ורדה, נפגעת התקשורת בין העצב לשריר ויש לו הפרעה בדיבור, בראיה, קושי בלעיסה ובליעה, בשינה, בהליכה ובנשימה. יש פגיעה משמעותית באיכות החיים והוא מתקשה לבצע פעילויות גופניות בסיסיות.
מכיוון שהוא ממעט מאוד בפעילות גופנית וכמעט לא יוצא מהבית היא ביקשה שאתחיל לאמן אותו.
אנו מתאמנים פעמיים בשבוע וכאשר אני מגיע לביתו עם ציוד האימון (כדור ovelball, קוביות, משקוליות, משטחי עמידה/מגע שונים לרגל ועוד) אנו מתרכזים בהפעלת השרירים שנפגעו, משחקי כדור, ידיים, קול, עמידה על משטחים שונים ושיפור טווחי התנועה של הגפיים העליונות.
אנו מתאמנים בהליכה בצורות שונות, עובדים על שיווי המשקל, על קימה וישיבה, עליה וירדה מהמיטה ובמדרגות. תוך כדי אימון אני מוסיף גם משחקי חשיבה שונים.
לפעמים, מצטרפת אלינו לאימון גם הבת שלהם, הסובלת מפיגור קל, ואנו הופכים את האימון לחוויה משפחתית משמחת ומשמעותית.
האימונים מאוד קשים לו אבל הוא משתף פעולה ומחכה להם בקוצר רוח.
בשבועות האחרונים יש שיפור ביכולת ההליכה, בשיווי המשקל, בקימה ובישיבה ואפילו בעליה וירידה במדרגות.
אנחנו ממשיכים להתאמן ביחד ומקווים להמשך מגמת השיפור.
