25/04/2023
בן שבע החל גל לשחות בבריכת רמב"ם בגבעתיים, ולאחר-מכן עבר לשחייה תחרותית בקרית אונו, שם התמיד באימוני שחייה עד כיתה י"א.
בגיל שלוש-עשרה, כאשר הגיש גל את עבודת השורשים שלו, כתב על עצמו: "אני שוחה בקרית אונו. את רוב שעות אחר הצהריים אני מקדיש לשחייה ולאימונים מפרכים. היו לי תחרויות רבות, שבחלק מהן ניצחתי ובחלק הפסדתי. בעבר הייתי אלוף הארץ, אך בזמן האחרון שברתי את ידי והייתי חולה מספר פעמים, נאלצתי לוותר על אימונים רבים וירדתי בכושר. למרות זאת אני ממשיך לשחות מפני שתמיד יש תקווה ואני נהנה מהשחייה."
מדבריו אלה של גל ניתן ללמוד לא רק על קירבתו לספורט הימי, אלא גם דברים שונים על אישיותו: בהתנסחותו הבהירה, בשפה גבוהה לילד בן 13, הוא מצניע את הישגיו מאחורי מסך של הפסדים, והעובדה שהיה אלוף הארץ כמעט מובלעת בדבריו. אך מעל לכל, מאפיינים את גל הדבקות במטרה, ההתמדה והשאיפה להצליח "מפני שתמיד יש תקווה".
תכונות אלה לא היו מנת-חלקו בתחום השחייה בלבד, אלא גם בענפי ספורט אחרים - כדורגל, כדורסל וריצה.
גל היה רגיש ואיכפתי, אישיות מקסימה וכובשת, רחב כתפיים ובעל לב רחב הרבה יותר וחיוך שובה לב שהפך לסמלו. חשוב היה לו לא לפגוע באנשים, להתייחס לכל אחד. תמיד ידע להעניק את התחושה שיהיה שם בשבילך, חבר שאפשר לסמוך עליו.
בהגיעו לכיתה י"ב החל גל להשתתף באימוני הגדנ"ע ובאימוני כושר קרבי במסגרת חוגי הכנה לצה"ל. שם גמלה בלבו ההחלטה להתנדב ליחידת הקומנדו הימי.
בחופשת הפסח 1995 ניגש גל למבדקי הגיבוש ועבר אותם בהצלחה. בחודש אוגוסט של אותה שנה התגייס לצה"ל והחל במסלול ההתנדבות בשייטת. כאן חיכתה לו תקופה של שנה ושמונה חודשים מפרכים, בים וביבשה: לחץ אדיר ודרישות נורמטיביות גבוהות. אבל צמד המלים: "לא פורש", מטבע הלשון שטבע גל וכתב על דלת ארון הבגדים בחדרו ביום גיוסו, היה למוטו של חייו. שוב עמדו לו הדבקות במטרה וההתמדה, שאיפתו החזקה להצליח ונורמות ההתנהגות שעליהן גדל והתחנך. כל אלה, נוסף לערך החברות שבלט אצלו במיוחד בכל שנות חייו, הביאו את גל לטקס סיום המסלול, ב-1 באפריל 1997, כאשר ענד את כנפי העטלף והיה גאה בהן עד מאוד.
רק חמישה חודשים עברו מיום מאושר זה בחייו של גל עד ליומו האחרון.
בליל ג' באלול תשנ"ז (5.9.1997) נפל גל בקרב בלבנון. בעת שיצא לפעולה מבצעית נתקל הכוח במארב מחבלים. מספר מטענים אשר התפוצצו סמוך לכוח הביאו לנפילתם של גל ולוחמים נוספים. לאחר הפיצוצים התפתח במקום קרב עם כוחות המחבלים. הקרב וניסיונות החילוץ נמשכו שעות ארוכות. עם שחר התגלתה התמונה הקשה. עם גל נפלו 11 לוחמים: סא"ל יוסי קורקין , רב-סרן ד"ר יצחק בנטוב, סרן ד"ר דגש מאהר, סרן רם לוינס, סרן צבי גרוסמן, רב-סמל רז טבי, רב-סמל אריה אברמזון, רב-סמל יוחנן הילברג, סמ"ר גיא גולן וסמ"ר יניב שמיאל. רב-סמל איתמר איליה, מלוחמי הכוח, הוכרז נעדר באותו לילה. ביוני 1998 הובא למנוחות בישראל.
בן עשרים היה גל בנופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות, חן, טל ושי.
סרן ניר כתב למשפחה בשם יחידת הלחימה: "גל היה לוחם מעולה, מקצועי מאוד ובעל משמעת עצמית גבוהה ביותר, אשר האמין כל הזמן בצדקת הדרך. גל היה מלא מרץ ושמחת חיים, מחייך כל הזמן ותמיד התנדב ראשון לכל משימה. הדברים היפים בגל היו הצניעות שבו, השקט שהקרין וההתעקשות למלא את המשימה עד סופה. גל נשלח למשימה מבצעית מורכבת, בעומק לבנון, אשר דרשה יכולת אישית ומקצועית גבוהה, רמת דיוק ויסודיות בביצוע. גל, כאחד מעמודי התווך של הצוות, היה מועמד טבעי למשימה מעין זו."
מפקד היחידה, אל"ם אלי קרא במלאות שלושים לאסון את הדברים שלהלן: ..."בתחילת חודש אפריל האחרון עמדו גל וחבריו למחזור בטקס הסמכת לוחמים לשייטת 13. רגע משמעותי ונהדר. זוכרים אותו תמיד. ההורים ובני המשפחה ישובים ביציע. מפקד חיל- הים חושף את הכנפיים לכל אחד, כולם מאושרים ומזנקים למים בשיכרון חושים. זהו רגע שיא של תקופה ארוכה ומתישה. תקופה קשה שבה נדרש כל חניך למצות את שיא היכולת שלו. המבחנים שהחניכים עומדים בהם 'מתרחשים' בסמוך למעטפת היכולת האישית הנדרשת מלוחם. רק טובים מצליחים. השאר פורשים. על דלת ארונו חרט החניך גל רודובסקי 'לא פורש'. הוא לא פרש. הוא סיים והוסמך על-ידי, בחודש אפריל האחרון, כלוחם בשייטת 13. ...גל, לוחם צעיר, ככל בני מחזורו, בלט ביניהם. לוחם מעולה, שואף למצוינות, חרוץ, אמין, מסור ומקצועי, דוגמה לחיקוי על-ידי חבריו ומקור התפעלות למפקדיו. חיוך תמידי על פניו. מהלוחמים אשר באמת שוחים היטב בים, וכפי שכינוהו - 'גל על פני מים סוערים'. ...רף המצוינות אותו הציב גל יהיה לנו מודל האיכות עליו נחנך ונכשיר לוחמים בשייטת."
חברו אוהד כותב: "גל! הצלחת בכל מה שנגעת בו, תמיד שואף לטוב ביותר, תמיד מטפס למעלה ותמיד בצורה הצנועה ביותר. היה לי ברור שכשאתה מציב מטרה אתה משיג אותה ובצורה הכי טובה. ידעתי תמיד שהקשר בינינו יישאר עוד שנים ארוכות, קשר לכל החיים, כי אדם כמוך לא זוכים הרבה להכיר, ולי היתה הזכות. איש משפחה היית, המשפחה היתה אצלך מעל לכל..."
מספר חברו ויטל: "הנחישות והנאמנות של גל היתה מלאה. אני יודע שלגל לא היה איכפת למות. הוא שאף לעשות איזו פעולה ואם צריך אז גם למות. למות בעד ארצנו - באמונה שלמה ולא כסיסמה."
זיכרו של גל, הלוחם, הנער האהוב על כל מכריו, איש הערכים, שחיין וחבר מסור, הונצח במפעלי הנצחה שונים: בבית-הכנסת שבו מתפלל האב, משה, הוקמה קרן להנצחת סמ"ר גל רודובסקי, ששמה לה למטרה לגייס כספים לכתיבת ספר תורה לזיכרו. ביום השנה הראשון לנפילתו הוכנס ספר התורה לבית-הכנסת.
חבריו של גל הקימו עמותה בשם 'החברים של גל'. העמותה יזמה מפעלי הנצחה שונים: מירוץ שנתי 'דן-אכדיה' על שם גל, לאורך 10 קילומטרים, שבו השתתפו לוחמי השייטת; העמותה תרמה כספים לצורך שיפוצים שנעשו במגרש ספורט של בית-הספר שבו למד גל. בכניסה למגרש מוצב שלט המציין את זיכרו. העמותה יזמה והקימה אנדרטת זיכרון שהוצבה במקום מרכזי בעיר הרצליה והגן שבו מוצבת האנדרטה נקרא על שמו - גן גל.
מדי שנה נערכת ביישוב רעות תחרות שחייה שאותה יזם מאמנו של גל מ'מכבי קרית אונו' בשם 'אליפות מכבי הפתוחה'.
בני המשפחה הוציאו לאור את הספר 'לא פורש' לזיכרו של גל.
יהי זכרו ברוך.
בתמונה גל רודובסקי באליפות מכבי בבריכת השחייה וינגייט.
למידע נוסף על גל:
https://www.google.com/search?q=%D7%92%D7%9C+%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99&oq=%D7%92%D7%9C+%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99&aqs=chrome.0.69i59l3j0i19i512j0i19i22i30l2j0i15i19i22i30l2j69i60l2.5168j0j9&client=ms-android-xiaomi-rvo3&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8
