30/08/2023
להיות מורה ליוגה בחודש אוגוסט זה
כל שיעור מחדש לא לדעת כמה מתרגלים יגיעו,
עד כמה לוהט יהיה הסטודיו כשאגיע לפני לסדר,
רק מאוורר? אולי בכל זאת קצת מזגן
זה יום אחד לא לדעת אם יהיה מקום לכל מי שנרשם
ויום אחרי לא לדעת אם יהיה את המינימום לקיום השיעור.
זה לקום כל בוקר ולשאול את עצמי אם
לסגור את הסטודיו ולקחת חופש או להמשיך ללמד כרגיל בידיעה והסכמה שאולי יגיעו רק שניים.
זה לחבק את החום והזיעה הנוטפת.
אוגוסט היה בשבילי תרגול יוגה על מלא בכל שניה ביום.
תרגול של נוכחות ושהייה בחוסר ודאות, שחרור שליטה ושיוויון נפש אל מול כל מה שיבוא.
נדמה לי שזה גם היה החודש שתרגלתי בו הכי הרבה אסאנה מזה תקופה ארוכה.
פרשתי את המזרן כמעט מדי יום בחדר הקטן בין שולחן המחשב לספרייה,
פגשתי את עצמי ואת הקרקע שמתחתיי
נשמתי לתוך החרדה והפחד.
זה היה חודש שהתחזקתי בו נפשית ופיזית
והתגמשתי בו הרבה מעבר לרגל מאחורי הראש.
אני יושבת וכותבת את הפוסט הזה ומשב רוח סתווי פתאום נכנס בחלון,
השמש שוקעת מוקדם יותר,
אוגוסט נפרד
אבל השאיר לי כל כך הרבה.
(חולקת מחשבות, תמונות ורגעים גם בעמוד אינסטגרם שלי, בואו גם לשם-
https://www.instagram.com/lihi_yoga_balcony
