01/08/2026
תשובה לאמא של תלמיד, עדיין לא בן 4, עם קשיים...
בהמשך לשיחתנו בטלפון - כדי לתת מענה לשאלתך,
וכפי שביקשת, בכנות
אגיד
שכן
הבן שלך מקסים
נקודה.
משפט חדש.
(והשארתי הרבה הרבה רווח )
וכמו כולנו, גדולים כקטנים, גם לו יש עבודה לעשות על עצמו בעולם הזה (וכמובן גם לנו כהורים).
אבל זה לא "מגרעה" וזה לא לא-בסדר
אלא לגמרי בסדר גמור, וטבעי,
אפילו אם זה בולט ביחס לאחרים.
בלי השוואות.
היתרון במוחצנות היא שיודעים שיש בעיה - כי היא גלויה לעין,
וזה עדיף בעיניי על כל הילדים שלומדים עם הזמן להפנים עמוק את הקשיים, ובונים שריון ומסיכה כלפי חוץ שהכל בסדר - כי הם איבדו אמון, לא רק בסביבה שלא מבינה אותם, אלא... בעצמם ובמה שהם מרגישים...
וכמה מר לי מבפנים רק לחשוב על זה.
אז זה שרואים את האש - זה דווקא יתרון!
ואין עשן בלי אש, וכנראה שכרגע יש שם צורך רגשי או צרכים שעדיין לא מקבלים מענה מדויק.
וככל שאנחנו נדייק את עצמנו בהקשר הזה, ככה הוא יילך ויתאזן, וגם ילמד עם הזמן לאזן את עצמו לבד ובאופן עצמאי.
דמויות מפתח, לא רק חיוביות - אלא גם מדויקות עבורו- יעזרו מאוד בזה.
בסוף מערכת היחסים שהורה בונה עם בנו/בתו היא שונה ממערכת יחסים עם אדם זר שבוחר להישאר בחייו. ולכן יש דברים שמורה או בן משפחה בוגר כמו דוד או "אח בוגר" יצליחו לעשות - שההורה לא יוכל לעשות. מעין מגבלה מובנית במערכת ההפעלה שלנו.
סיפרת שבנך מאתגר מאוד בהקשר של גבולות, וכמובן ראיתי קמצוץ מזה בעצמי בהתפרצויות שהיו לו בתחילת השיעור כשלא רצה להיכנס למים, וגם בסוף השיעור - כשלא רצה לעזוב.... שובר את הלב.
אבל ייתכן שהבעייה היא בכלל לא בעיה של גבולות, אלא משהו אחר.
אני ממליץ לך לקבל חיזוק בשני תחומים שעזרו לי בהקשרים האלה;
1) NON VIOLENT COMMUNICATION
באנגלית זה "תקשורת לא אלימה". יש סרטונים ביו טיוב של מארשל רוזנברג, אבי ה"תקשורת לא אלימה" (שקיבל בעברית את השם: "תקשורת מקרבת") מסביר לעומק רעיונות שלקח לי הרבה זמן לעכל. אבל ברגע שעיכלתי זה שינה את כל תפיסת החיים שלי ועזר לי להתמודד באופן הרבה יותר מדויק ואפקטיבי במצבי קונפליקטים בחיים, גם עם ילדים וגם עם ילדים מגודלים (מבוגרים).
2) קוראים לה ד''ר יפעת מצנר חרותי, והיא עושה הדרכות הורים, ולקחתי לפני כמה שנים קורס דיגיטלי קצר אצלה,
ועם כל הניסיון שהיה לי עד אז - היא חידשה לי, ולמרות שעוד לא הייתי אבא אז, אפילו כמורה היה לזה אימפקט משמעותי על תלמידיי.
ובעיקר זה עזר לי להבין יותר לעומק את עולמם הפנימי של הילדים ולעקוף בורות מיותרים כדי לבסס אמון ולחזק בטחון עצמי.
שני המסלולים האלה הם פרקטיים ויכולים לסלול את הדרך לליבו של אדם - של בנך במקרה הזה.
עליי זה השפיע מאוד בהקשר שהבנתי שרק להיות חזק ולהקפיד על הגבולות, זה אמנם חשוב ומאוד משמעותי , אבל זה עדיין לא מספיק.
ואני טיפוס, ותמיד הייתי, של גבולות.
כמה נקודות חשובות נוספות:
סיפרת שיש לו חרדות...
ככל שהוא ישחק יותר, בעיקר בתנאים שלו (מותאם גיל),
ויוכל להיות פשוט ילד - הוא גם יירגע יותר.
וגם ככל שהחרדה הכללית תרד למקומות מאוזנים יותר - בהכרח תראי פתאום ילד יותר מווסת ומרוכז -
ומשחקים ומשחקיות בריאים, הם חלק משמעותי בעולמם של ילדים שמוביל לשם.
וייתכן מאוד שהפרעות הריכוז שלו, להן את עדה, נובעות לא מקושי אורגני-פיזיולוגי במוח שלו אנו קוראים "ADHD או ADD" אלא מהעובדה שמערכת העצבים מוצפת בגלל רגשות חזקים שלא מקבלים מענה איכותי ופורקן...
בשביל להמחיש את זה נסי לדמיין איך את מתפקדת בסוף יום עבודה מתיש, עם מעט מאוד שעות שינה, אחרי שרבת עם בן זוג, וגם קיבלת ווסת באותו זמן... האם יש פניות אמיתית לשבת ולהתרכז? או שזה דורש המון כלים ויכולת של ויסות עצמית - וגם אז זה במאמץ גדול, ושלילדים אין אותם עדיין....
לגבי החששות שלך לגבי העתיד, אם יש לו ADHD לדעתי וכו'.....
יש הרבה מאוד דברים שאני סולד בהקשר של מערכת החינוך שלנו, סדרי העדיפויות שלה, ההתנהלות העקומה ועוד ועוד ועוד.
אם תשאלי אותי האם באמת יש בעיות קשב וריכוז -
התשובה שלי תהיה, שאם אתה מנסה להושיב ללמוד שעות כל יום על כסא, יצור שאבולוציונית נועד ללמוד דרך תנועה והתנסות, לפחות עד גיל הרבה יותר מאוחר - אז ברור שתקבל דיסוננסים ופערים.
אז נכון שיש ילדים שמצליחים "לגדל תחת לימודי" ומצליחים ללמוד להתרכז ככה יותר מאחרים, ויש כאלה שפחות. אבל כולם משלמים על זה מחירים מיותרים.
זהו..
מקווה שעזרתי
וכמו שאת בטח מבינה אני נהנה מלהעביר את המסרים האלה, ורואה בזה שליחות - אז זו לא טירחה לאתגר אותי בשאלות, ספקות או התנגדויות.
שיהיה ערב מקסים 🙏
