16/07/2026
נקודה קטנה לגבי פציעות-
לפני חודש לודמילה הגיעה לשיא בדדליפט של 147.5 ק״ג לשלוש חזרות (שברוב טיפשותי לא צולם) זה קרה אחרי שבמשך שלוש תוכניות בנינו בסיס טוב חזק ורחב ורק בסייקל האחרון עברנו לטופ ודאון סטס. היינו ממש בסוף התוכנית ואז היא דיווחה על כאבים קצת בארבע ראשי, בהתחלה זה לא הפריע לדדליפט עד שזה כן הפריע.
בתור מאמן, אני חושב שאחד הדברים הקריטיים זה לשדר קור רוח וביטחון, להתחיל להילחץ ולפעול מתוך פחד יכול רק להעצים למתאמן את החוויה בקטע לא טוב, זה מקבל יותר מקום ממה שזה אמור לקבל.
וכשאני נתקל בסיטואציה הזאת, המטרה שלי היא ברורה מאוד- אני חושב איך אני עוקף את הרגישות הזאת עם מינימום שינויים בתוכנית. אני מוריד כמה עומס שצריך ומחפש נקודת פתיחה נוחה שתאפשר לי התקדמות הדרגתית בצורה בטוחה ללא כאב/ עם רגישות מינימלית.
אז קודם כל העברתי את הבנץ׳ פרס לקדמת הבמה כתרגיל ראשון במקום שני, זה מאפשר למתאמן עדיין להישאר ממוקד במשהו אחר וזה באמת עבד, הבנץ׳ קיבל בוסט ושברנו שיא לשלשה עם 50 ק״ג.
זה עוזר פסיכולוגית וזה בעיקר מפקס את המתאמן במה שהוא כן יכול לעשות ולא במה שלא.
בדדליפט עברנו לרומני כי הוא הרגיש טוב ומשם התקדמנו בזהירות.
בחמישי האחרון זה היה בדיוק חודש מאז השיא בדדליפט וכבר חזרנו לעבוד מהרצפה בלי כאבים בכלל.
אמנם מאוד קל אבל (80 ק״ג) אבל עדיין אנחנו כל הזמן במגמת שיפור.
השורה התחתונה היא- שאני לא ממהר להשתמש במ�
