19/05/2026
אתמול היתה לי שיחה עם מתאמנת על כמה אין לה מוטיבציה להתאמן בבית וזה הזכיר לי את המשל על הפרש הפנימי-
יש לנו נטייה לעשות דברים רק כשהרגש סוחף אותנו אליהם.
אנחנו קוראים לזה: “תשוקה”.
“אותנטיות”.
“הלימה פנימית”.
אני פועל רק כשאני מרגיש את זה.
אם אני לא מרגיש את זה, אני לא אכריח את עצמי.
יש משל עתיק נראה לי מהבודהיזם שמדמה את האישיות שלנו לקרקרה עם פרש המחוברת לכמה סוסים.
הסוסים הם הרגשות, הדחפים, הגחמות, הפחדים, החשקים.
כל אחד מהם מושך לכיוון אחר.
סוס אחד רוצה לנוח.
סוס אחר רוצה עשב.
סוס אחר מפחד.
סוס אחר מלא התלהבות פתאומית ורוצה לדהור.
והפרש - הוא החלק המנהל שבתוכנו
החלק ששואף לראות את התמונה הרחבה ולהוביל את הקרקרה בהרמוניה.
כשאין פרש שמוביל, כל סוס מושך לאן שבא לו.
במקרה הטוב הקרקרה לא תתקדם.
במקרה הרע היא תישבר.
לפעמים אנחנו מקווים שרגש חזק כבר יסחוף אותנו לפעולה.
שמוטיבציה תופיע.
שחשק יגיע.
שיום אחד פשוט “נרגיש את זה”.
וזה באמת קורה לפעמים.
לפעמים סוס אחד פתאום דוהר קדימה וסוחף את כולם איתו.
אבל זו אסטרטגיה גרועה לניהול חיים.
כי לרוב, הסוסים רוצים דברים שונים לחלוטין.
ומה שמתחשק ברגע אחד, נעלם ברגע הבא.
אם נעשה אימון רק כשנהיה מלאי מוטיבציה, כנראה נתאמן פעם בחודש.
אם נחכה להרגיש את המוזה הנכונה כדי לשבת ולכתוב...המחברת תשאר ריקה
אם נחכה להשראה הנכונה כדי להצליח לקום מוקדם ולהנות מהבוקר במקום להסמך על הפאניקה שתקים אותנו מהמיטה..אחח אם רק הייתי מצליח לאהוב את הבוקר (אופסי הכנסתי פה את המאבקים שלי 😇)
להיות אדם אותנטי זה לא לתת לכל סוס להוביל בתורו.
אותנטיות אמיתית היא גם להקשיב לפרש.
כי גם לו יש צרכים.
הוא רוצה יציבות, כיוון, הרמוניה שלווה בארמונותיו
הוא רוצה לבנות חיים שיהיה גאה בהם
פרש טוב לא מתעלם מהסוסים
הוא לומד לעבוד איתם
לתת לכל אחד מקום, באופן שיטיב עם הקרקרה כולה.
אולי אחת המשימות החשובות ביותר בלהיות אדם (לדעתי) היא ללמוד להיות פרשים טובים יותר.
לא רק להיות מובלים על ידי הרגש,
אלא ללמוד להוביל גם בלעדיו או אפילו כנגדו
אז תעשו את האימון הזה בבית או איפה שתרצו,
תתרגלו פרשות פנימית טובה 🐴
