23/12/2024
הרבה פעמים ביוגה נשמע את המשפט הבא:
״בוא נהיה עם זה״
הכוונה היא לא להתבוסס בתוך כאב, אי נוחות, או כעס,
אלא לראות את הדברים האלו שעולים בנו ברגע הזה.
שעמום, ספק, חוסר שביעות רצון, חרטה, בלבול.
אפילו הדברים הטובים שעולים בנו כמו שמחה, מרץ או התלהבות.
להפריד אותן מאיתנו - להפסיק את ההזדהות.
ההזדהות היא המקור לסבל -
אני רוצה להתקרב לעבר רגשות חיוביים, ולהרחיק ממני כמה שאפשר רגשות שליליים. כשאני במקום הזה אני חווה התנגדות למה שקורה עכשיו, חוסר סיפוק מהמציאות, תסכול שהדברים לא קורים כמו שאני רוצה.
תרגול היוגה הוא למיינד ולא לגוף.
אנחנו נמצאים בתנוחת המשולש (לצורך העניין), כדי להחזיק את תשומת הלב בתוך הגוף כמה שאפשר, שימוש במנח הגוף כדי לרתום את המיינד, ועדיין הרבה פעמים, הראש מתחיל לעבוד -
אני עושה את זה נכון?
משהו לא מרגיש טוב..
רגע יד ימין או שמאל?
אני מסתכלת על אנשים אחרים,
קולטת שמישהי עושה את זה מדהים.
אני מפסיקה אולי מתוך תסכול.
אולי עולה לי עצבים, ובא לי ללכת הביתה.
לא משנה מה קורה כשאני בתנוחה -
התרגול הוא לשים לב לרגש שעלה, ולהפוך אותו לאובייקט שניתן לצפות בו מהצד. כשאני רואה משהו מהצד, ולא מייחסת אותו לעצמי, אני מקבלת פרספקטיבה חדשה על הסיטואציה.
אני רואה אובייקט יהיה אשר יהיה, מזהה.
תשומת הלב חוזרת בחזרה לגוף.
מתוך ההבנה שטבע המחשבות חולף, משתנה ולא קבוע.
והמיינד עובר לשהות במרחב שבין המחשבות,
לחכות בציפייה לדבר הבא שיעלה.
כמו במעבדה, אנחנו לומדים את הדפוסים,
מה עולה כשאני בתנוחה הזו?
וכשאני בזו?
וכשיש הרבה תנועה דינמית?
מה קורה שיש שהייה במקום לא נוח?
ובמקום שמאוד נוח?
איך זה גורם לי להרגיש?
ולא תמיד יהיו תשובות כאן ועכשיו.
ולפעמים גם כן :)
וזה מסע של למידה עצמית למצוא את המשולש החזק הזה בתוך עצמנו. שיודע להחזיק, להתמך, לנשום, לשהות, ולמצוא את ההרפיה שבתוך המאמץ.
#יוגה #יוגהישראל #יוגהתלאביב #יוגהלחיים #יוגהתרפיה #תנוחתהמשולש #אהבהעצמית #התקרבות
