11/03/2026
אלם, שתיקה, נעלמות, קיפאון.
בכל מערכה עם אירן ה PTSD שלי מרים ראש וביחד עם הפיברומיאלגיה נהיה לי סלט. פיזי ונפשי כאחד.
כל רעש מקפיץ אותי, חרדות, לא מצליחה לישון ולעבוד. אבל! אני לא מוותרת. ממנטרת לעצמי משפטי עוצמה. נושמת. מחבקת ומתחבקת. מלטפת המון את הכלבים. ומנסה לעבוד בכל זאת.
לא אתן לפחד להכריע אותי. אז נכון שאני כמעט לא ישנה בלילה, ופעמיים התרעות הוציאו אותי מהמקלחת. אבל יש פה משפחה לנהל, בית, ועוד.
אז מה עושים?
מנהלים את זה. לא נותנים לזה לנהל אותנו.
אני משתדלת לאזן. כשקשה לי אני נחה. עושה דברים לאט יותר ולסירוגין. ממלאת את עצמי בתכנים חיוביים ונושמת.
ביום ראשון 15.03 היה אמור להתקיים הכנס המדהים שהכנו. כמובן שהוא לא יקרה במועד הזה.
בינתיים החלטנו לעשות זום שיתן לכולנו הפוגה וכלים מדהימים (תאמינו לי, כבר ראיתי חלק מהם) באותו תאריך ללא עלות וכולכם מוזמנים. הרשמה בתגובה הראשונה. ❤️
