19/02/2026
חייב לשתף
בשבוע שעבר נכנס אליי לקליניקה רץ שמתכונן למרתון.
הכול הלך לו מצוין. נפחים עולים, קצב משתפר, תחושת מסוגלות בשמיים.
ואז, סביב ה 25 ק"מ באחת הריצות הארוכות, הוא התחיל להרגיש לחץ קל בבהונות.
לא משהו דרמטי, המשיך לרוץ..
יום אחרי הופיע כאב במסרקי הרגל והחל לצלוע.
התגובה האוטומטית היתה
"כנראה העמסתי יותר מדי".
ניהול עומסים הוא בהחלט חלק מהסיפור.
אבל כשבדקתי אותו, התמונה היתה ברורה.
במדידה מדויקת גילינו שהנעל שהוא רץ איתה "יושבת בול" כשהוא עומד.
אבל בריצה ארוכה כף הרגל שלו מתארכת דינמית, מתרחבת, והתנועתיות גדלה.
מה שהתאים ל 10 ק"מ, כבר לא מספיק ל 30..
זה משהו שאני רואה שוב ושוב אצל רצים לקראת מרתון.
ככל שהמרחקים עולים, כף הרגל מתנהגת אחרת בתוך הנעל.
היא צריכה יותר נפח.
יותר מרחב תנועה.
יותר דיוק בהתאמת אורך ורוחב.
ולא תמיד מרגישים את זה בזמן אמת.
לפעמים זה מתחיל בלחץ עדין בסוף הריצה.
לפעמים זה מגיע רק למחרת.
ולפעמים הסימן הראשון הוא ציפורן כהה או כאב בגב כף הרגל.
זו לא חולשה ולא רגישות.
זו ביומכניקה של עומס מצטבר.
אני מאמין ב-keep it simple.
לפני מדרסים, לפני פתרונות מורכבים - בודקים את הבסיס.
מבנה. תנועתיות. נפח כף הרגל. התאמת נעל אמיתית לעומס שאתם מייצרים.
אם אתם בתוך תהליך למרתון ומתחילים להרגיש שמשהו לוחץ, מציק או משתנה אל תחכו שהגוף יצעק ויעצור אתכם.
לפעמים התאמה מדויקת של אורך ורוחב הנעל עושה הבדל של עונה שלמה.
מי שרוצה להבין מה קורה אצלו לפני שהכאב עוצר אותו אז אני כאן.
