31/07/2026
יש נשים שאחרי תקופה קשה מפסיקות לאכול.
אחרות מסיימות חבילת עוגיות מול המקרר.
מה אם שתי התגובות האלה מגיעות בדיוק מאותו מקום?
תביני,
יש אנשים שאחרי תקופה קשה מאבדים את התיאבון.
ויש כאלה שמוצאים את עצמם מול המקרר בכל ערב, בלי להבין איך שוב נגמרו העוגיות.
העוגיות, כמובן, מכחישות כל קשר לאירוע.
אבל שתי התגובות האלה יכולות להגיע מאותו מקום:
גוף שנמצא בסטרס.
בהתחלה, סטרס יכול לדכא את התיאבון.
הגוף נכנס למצב של ״להילחם או לברוח״, ואין לו יותר מדי זמן להתעסק באוכל, בעיכול או בשאלה איפה שמנו את המזלג.
אבל כשהמתח נמשך, הקורטיזול נשאר גבוה.
ואז הגוף מתחיל לחפש אנרגיה מהירה:
משהו מתוק.
משהו מלוח.
משהו שייתן למוח כמה דקות של נחמה.
במחקר שנערך על 59 נשים, אלה שהגיבו לסטרס בעלייה חדה יותר בקורטיזול נטו לאכול יותר מזונות מתוקים ופחמימתיים דווקא בימים מלחיצים.
לא כי היה להן פחות אופי.
כי הגוף שלהן ניסה להירגע.
וזה עובד גם בכיוון ההפוך.
אחרי אובדן או תקופה קשה, יש אנשים שמאבדים את התיאבון, מדלגים על ארוחות ויורדים במשקל.
לא כי הם החליטו להתחיל דיאטה חדשה.
פשוט כי השגרה התפרקה.
אין עם מי לאכול.
אין מי שמזכיר לאכול.
ולפעמים אפילו לאוכל יש טעם אחר.
אז כן, סטרס יכול לגרום לנו לאכול יותר או פחות.
אבל בשני המקרים, זו תגובה למה שקורה בפנים.
לא כישלון באופי.
ועכשיו מגיע החלק שקצת קשה להאמין לו:
״שברון לב״ הוא לא רק ביטוי יפה לשיר עצוב.
במחקר שנערך על כמעט 2,000 אנשים, הסיכון להתקף לב ביממה הראשונה אחרי מוות של אדם קרוב היה גבוה פי 21.1 מהרגיל.
קולטת?
הגוף שלך לא מנותק מהחיים שלך.
אם עברת אובדן, פחד או תקופה ארוכה של מתח, הגיוני שהרעב השתנה, שהשינה נפגעה ושהחשק למתוק התחזק.
אז אל תוסיפי לזה עוד אשמה.
תתחילי בקטן:
ארוחה אחת מסודרת.
כוס מים.
יציאה קצרה מהבית.
שיחה עם מישהי שאפשר לסמוך עליה.
את לא צריכה לתקן את עצמך בכוח.
לפעמים הגוף לא צריך עוד ביקורת.
הוא צריך להרגיש שוב קצת ביטחון.
תני חיוך.
יש לנו פה סיבוב קצר.
תעשי אותו הכי טוב שאת יכולה, עבורך ועבור הסביבה שלך.
אוהב מאוד,
ג׳ניה רומסקי
בריאותלי
