21/04/2026
הרגע האחד הזה שבו הלב של המדינה שלנו מתכווץ… ואז מתרחב.
מעבר דק ושברירי בין יום זיכרון ליום עצמאות.
עוצרים. זוכרים וכואבים.
מרגישים איך החלל שהשאירו אחריהם מפלח את הלב.
חושבים ומחבקים את המשפחות שנותרו עם געגוע שלא נגמר ובור בלב.
המעבר החד כל כך לעצמאות, הוא לא מקרי.
הוא ה - סיבה. לשמה כל כך הרבה נשים ואנשים, טובות וטובי בנינו ובנותינו, איבדו את חייהם. הסיבה לשמה משפחות שלמות נושאות כאב שלא ניתן לתאר.
לנקודה הזו, מלאת העצב נכנסת קרן אור - צומחת הבנה.
הבנה שבתוך כל הכאב הזה כל הפנטזיות על חיים רגועים במדינות מעבר לים פתאום מתרוקנות ממשמעות, מתגמדות ומתפיידות בחלל.
שבזה החוזק, פה העוצמה.
בפיסת האדמה הקטנה הזו, שיש בה עומק שקיים ברקמה אנושית אחת, חיה.
פיסה שיש בה שייכות.
סיפור, היסטורי.
וזיכרון לבבי פועם ובועט, שמחזיק חזק את החיים עצמם.
הרגע המכונן הזה
שמתחיל ביגון ודממה
ומתחלף בגאון ושמחה
חורט בלב שלנו תזכורת קבועה -
שהחיים כאן כלל לא מובנים מאליהם
שנדאג תמיד להיות ראויים
ושהתקווה שלנו חזקה מהכל.
שנמשיך לחיות כאן.
שנמשיך לבנות ולהיבנות כאן.
שנמשיך להאמין בלי לדעת, לשיר ולרקום חלומות, על תקווה ושלום.
שיתגשמו במהרה 🙏🏼
מזל טוב מדינה שלי, אהובה שלי!
🤍 חג עצמאות שמח
📸 מירוץ "רצים לזכרם" 21 לאפריל 2026
