15/11/2016
קצת על תפקיד המאמן, סוגי מתאמנים ומהו מאמן טוב.
דעה.
כל מאמן אישי נתקל בשלושה סוגי אנשים.
יש שני סוגים עליהם אין לו שליטה אמיתית וסוג אחד שמהווה מבחן אמיתי לכל אחד.
- המוכשר והמצליחן. זה המתאמן שאולי היה ספורטאי בעברו, או שניחן בקוארדינציה מצוינת ויכולת ביצוע גבוהה. הוא בעל מוטיבציה ומחויבות לתהליך - רוצה להתאמן, מגיע, נותן הכל באימון. הוא שם הרבה על השולחן.
הוא יצליח וישתפר ביכולות. וזה גם במידה ויש לו את המאמן הכי גרוע בעולם.
- המתרץ, לא מוכן לתהליך, לא יצליח ויהי מה.
תשלום כספי זה התשלום הקל. זה המתאמן שלא באמת מוכן לשנות הרגלים באורח החיים, באימון הוא מחפש את הדרך הקלה, בדרך כלל גם מאחר ויבטל מדי פעם. גם אם יהיה לו את המאמן הטוב בעולם, את התזונאי הטוב בעולם, הוא ימצא דרך לתרץ שאין מה לעשות, זה פשוט לא הולך. כולם אשמים והגנטיקה מחורבנת.
2 הטיפוסים האלה הם לא נדירים, אבל הם קצוות.
רוב האנשים הם באמצע. בדרך כלל עומדים אנשים רגילים, שאולי קצת חוששים, שלא בכושר, שקיימים אצלם ליקויים שונים וחולשה. אבל יש בהם רצון אמיתי להיות גרסה טובה יותר של עצמם.
בהתמודדות עם האנשים האלה נמדד המאמן הטוב.
בעיני, צריך להביא את המתאמן הזה מנקודה A לנקודה B בדרך הבטוחה ביותר והקצרה ביותר. להביא אותו לשם במקסימום סיפוק והנאה מהתהליך.
ליצור אצלו כמה שיותר מהר את הדבר שיתפוס אותו. נקודה שהוא יגיד: "וואלה, משהו פה השתנה"
כשאני עובד אחד על אחד אני שם בראש מעייני משהו שמתאמן רוצה לשנות בעצמו ובדבר הזה אני אתמקד.
אם יש לו כאבי גב באופן תדיר - אנסה להיתפס לשיפור בהרגשה.
הצרת היקפים רצתה הגברת? מישהי שלא התאמנה אף פעם, גם אם תישאר באותה תזונה בדיוק אחרי חודש של עבודה גופנית תרד במעט בהיקפים.
לא מצליח/ה שכיבות שמיכה? נתמקד שם.
התהליך יהיה איטי, מבוקר, נעים ורווי הצלחות. אני לא אשים אותו מתחת למוט בהתחלה. אני לא אתן לו להתמודד עם משהו שמפחיד אותו - הכל יהיה מבוקר, נעים, מוצלח.
אחרי שהובלתי מתאמן לרגע הזה שהוא חושב לעצמו "וואלה, משהו פה השתנה" , יהיה לי הרבה יותר קל להוביל אותו תחתי. הוא סומך עלי ומעוניין בהמשך התהליך.
יש לי מתאמנים שהתחילו מאוד רגוע והיום הם מפלצות של דדליפט, סקוואט ועבודת הרד קור. לא בטוח שהם היו באותו מקום אם הייתי יותר מדי דוחף לשם בהתחלה.
יש לי בנות שלא אהבו ספורט, שלא רצו לגעת בברזל בהתחלה, שפחדו מתרגילים מסוימים.
היום הן עושות אותם באהבה ובהתקדמות מצוינת. אם הייתי דוחף יותר מדי בתחילת הדרך אולי הייתי יוצר איזושהי רתיעה בהמשך.
חשוב לי להדגיש את הדרך המבוקרת וההנאה מהדרך. אסור להיתפס לגישה של שחור או לבן. שחייבים תרגיל כזה או אחר. שבלי עבודה עם מוט אין תוצאות.
בעוד ששני הטיפוסים הראשונים יגיעו לאותו המקום עם או בלי המאמן הנכון - לרוב האנשים, המאמן אותו יפגשו והגישה שלו יהוו גורם משמעותי בדרך.
יצירת אמון, הובלה איטית ובטוחה ליעדים, יגרמו למתאמן לשים יותר מעצמו על השולחן. הרי בסופו של יום - התהליך תלוי בכמה שהמתאמן מוכן לשים ולהקריב.
אסיים בציטוט של המורה שלי לאגרוף יעקב דסקלו, משפט שאמר לי וחקוק בעבודה:
" הדבר הטראגי ביותר שיכול לקרות הוא תלמיד שרוצה לקבל, אך נתקל במורה שלא יודע לתת"
מאמין אני שהרוב רוצים להשתפר וללמוד ולהכניס את הכושר הגופני לחיים שלהם. האומנות שבמקצוע היא להנגיש את החומר בצורה היעילה והנכונה ביותר לתלמיד.
בהצלחה לכולם.
