23/08/2025
15.08.25
קצת חשבון נפש של יום הולדת-
כמו כולם במדינה המשוגעת הזאת
גם העולם שלי השתנה ב180 מעלות ב07.10.23.
מקצינה משוחררת שמברמנת באמש ותופרת את מדינת ישראל על האופנוע שלה רגע לפני שהיא יוצאת להרפתקה של החיים שלה בצרפת,
בין דייטים לא רציניים במסווה של רצינות ליציאות עם חברים עד אור הבוקר,
הרבה צחוקים ומליון חוויות,
היתה גם המון רייקנות.
אז באופן טבעי כשפרצה המלחמה וגייסתי את עצמי למילואים,
כל העולם שלי קרס.
עליתי במשקל כמו שלא זכרתי את עצמי, התפרצה לי אקנה בפעם הראשונה בחיים שלי, השיער שלי נשבר ונהרס בצורה שלא ראיתי אותו קודם,
והרבה יותר חשוב מהחיצוני (שכמובן שהוא מראה של הפנימי)- בנפש, הייתי מפורקת וכועסת.
הרגשתי שמילואימניקים בכלל, ומילואימניקיות בפרט, לא מקבלים מספיק הכרה, שעשיתי יותר מפאקינג 400 יממים בשנה וחצי ועדיין אף אחד לא שואל אותי מה איתי ושכשמישהו סוף סוף שואל אין לי כוחות לספר.
ניתקתי את עצמי מחברים ומשפחה,
הרגשתי אבודה.
ובתוך כל הטירוף הזה
חוויתי את אחת התחושות הכי קשות שיש-
הרגשתי שאני חיה חיים שלא בחרתי.
מתגלגלת מנסיבה לנסיבה.
מנסה להתקיים ולא לחיות.
אז נכון,
זה לקח כמעט שנתיים.
שנתיים של עבודה קשה, של רגעי שבירה ואתגרים, של אובדן ורעות, של צחוק ושמחה, של כל הרגשות שיש על הקשת.
ונכון,
זה רחוק מלהסתיים.
אבל סוף סוף אני מרגישה שאני נמצאת במקום שבו *אני בחרתי*.
ובתוך כל החפירה הזאת
בא לי לנצל את ההזדמנות כדי להודות.
תודה למשפחה שלי
זאת שלא בחרתי וזאת שבחרתי, שאף פעם לא מוותרים לי ועלי, גם כשלוותר זו הבחירה הקלה.
תודה לאהבת חיי
שדרך העיניים האוהבות שלו למדתי מחדש לאהוב את עצמי.
ותודה לי
שיצאתי מאזור הנוחות,
שבחרתי בעצמי,
תודה על הפעמים שלא וויתרתי גם כשהיה קשה
ועל הפעמים שוויתרתי ועדיין נתתי לי מספיק חמלה כדי לסלוח.
ותודה שאני אני, כי וואלה, לא הייתי מחליפה אותי בשום הון שבעולםםםם 🤘🏻
אז יאללה,
שיהיה מזל טוב וזה 🎂
אמנם זאת רק ההתחלה, אבל סוף סוף אני רואה את הדרך ❤️
