09/05/2025
עונג הציל אותי.
באמת.
אני הייתי בחורה מאוד סגורה.
עם מנגנונים ציניים חזקים, דפוסי ריצוי עמוקים, וחרדה חברתית מוסתרת.
תרגולים של עונג, חיבור לגוף, אהבה עצמית ויצירת מערכת יחסים עמוקה עם המיניות שלי..
הצילו אותי.
היו רגעים שחשבתי שאני לעד אשאר תקועה בתוך הקליפות הקשות ששומרות עלי מאינטימיות.
ואני לא יכולה לתאר לך את ההקלה שחוויתי כשפגשתי את התרגולים האלה..
כשזה הצית בי תקווה שיום אחד אני אוכל להיות חופשיה באמת.
לא ״חופשיה״ ממקום מזוייף, כמו שכבר די הרגשתי.
אלא חופשיה באמת, ממקום כנה, אמיתי ועמוק.
הכמיהה הגדולה ביותר שלי.
חופשיה לאהוב, להרגיש לעומק, להיות פגיעה, להתחבר לאנשים בצורה כנה, לבטא את עצמי מבלי לפחד.
חופשיה לכאוב אם כואב לי,
חופשיה לחוות אורגזמות מטורפות אם מענג לי,
חופשיה להגיד מה אני צריכה.
ללכת ברחוב ולהרגיש שזה בסדר,
שזה בטוח,
וזה אפילו די נעים..
להיות *באמת* אני.
תרגולי העונג עשו את זה.
הם חצבו בתוכי את התחושה הזו.
ולא, זה לא היה פשוט.
ו... זה גם לא היה רק מענג.
הרבה מתרגולי ה״עונג״ שלי הם בכלל מירורי בכי היסטריים.
לפעמים אני מוצאת את עצמי מרביצה לכריות בזעם כחלק מתרגול שאמור לפתוח אותי ליותר אקסטטיות.
מוזר? כן.
עובד? לגמרי.
קצת גלשתי כאן...
אבל אל תדאגי,
הפרק שאני עומדת להמליץ עליו בפוסט הזה, לא יקח אותך אל מירורי הבכי המדוברים,
אלא יעורר בך את המוטיבציה לפגוש את העונג שלך באופן קבוע.
בפרק שיצא אתמול בפודקאסט -
אני אדבר על 4 דברים שלמדתי מתרגולי העונג שלי,
ואת תגלי 3 דרכים להתחבר לעונג שלך, בצורה פשוטה, ישימה, מחוברת אליך וללו״ז שלך.
יש אנשים שהתרגול הרוחני שלהם הוא מדיטציה,
יש אנשים שמוצאים את החיבור לעצמם דרך תנועה וספורט,
יש אנשים שהשער שלהם הוא אמנות, ספרים או למידה.
אני אוהבת ומחוברת מאוד לכל אלו.
ומעבר לכל השערים המופלאים שרשמתי למעלה-
כולנו, כולנו, גם יצוריים מיניים.
המיניות שלנו היא שער פנימה.
היא מפתחת אותנו לא פחות (אם לא יותר- אבל זה כבר דיון אחר), מכל התרגולים ודרכי ההתפתחות המוצעים לנו.
המיניות שלנו יכולה לפתוח עומק אדיר,
שמבוסס על עונג.
תרגולי העונג שלי הפכו להיות חלק חשוב כל כך מהחיים שלי,
וזה הציל אותי.
הפך אותי למי שאני היום.
אז אני אשים לינק בתגובות לפרק,
ואשמח לדעת- מה לדעתך התפקיד של עונג בחיינו? והאם את מסכימה שיש שם עומק שאנחנו לא מבינים?
תודה שאת כאן.
שיה
