19/07/2026
לפני שבוע השתתפתי בGTC?
אז עכשיו תקראו סיפור: הכנה לא מספיק טובה, הכנה ללא טיפוס, ובטח שלא למרחקים הללו, כאבים בברך ברגע שעוברים מרחק מסוים, אבל תמיד אמרתי לעצמי שאני אבוא לטייל בטרק. ובנוסף נבלה בחופשה זוגית.
55 קילומטרים, 3500 מטרים טיפוס, ביופי של המון בלאן, או איך שהאיטלקים קוראים לפלא הזה: מונטה ביאנקו.
יום לפני התחרות עד הערב, כאבים של הברך ברמה שאיני יורד או עולה במדרגות בצורה נורמלית, מה שהביא אותי להתמרח בכל משחה אפשרית והלכתי לישון (סוג של) עם כאבים בציפייה לקום טוב יותר. על הבוקר, נעלמו כל הכאבים וההצקות של הברך.
לפעמים חלומות מתגשמים ואפילו מעבר למצופה. קבעתי לעצמי יעד של ריצת טיול, כשידעתי שאני לא במיטבי, אבל הייתי אופטימי. סמכתי על יתרונות של מזג אוויר בהרי איטליה ובסוף קיבלתי את כל זוגי מזג האוויר: גל חום קיצוני באיטליה, ומה שהתחיל כיום מעונן, ועם התראות סערה המשיך כסערת ברקים, המשיך עם גשם שוטף, שמש יוקדת וחמה מאוד ומעבר דרך מקומות אשר נלקחו מגלויה, אגמים, קרחונים, הרים צלולות, משטחי שלג ומה אני אגיד להם נהניתי מכל רגע, טוב הייתה התחלה קלה, המשך די צולע, עם מחשבות של למה, מדוע, וכיצד אני ממשיך שאילולא הנוף הייתי כבר מרים ידיים (או רגליים) אבל אז הגיע הקילומטר ה26 והצ'אקרות נפתחו ולמרות העייפות התחלתי לפתח קצב ולטוס בירידות כמו שאני אוהב, ורצתי כמעט ללא הפסקה עד הסוף. כאשר אפילו והפתעתי את עצמי, בקצב שאני רץ אחרי כל השעות האלה.
3 קילומטרים לפני הסוף, עוד קיבלתי זריקת עידוד, ואדרנלין כאשר חיכה לי חיבוק ונשיקה של אהובתי Viktoria Shved ומשם שנינו טסנו לנקודת הסיום, אני על המסלול והיא ברכב.
את התחושות של שרוול הסיום, עם עידוד של יקירתי, והקהל בעודי נכנס לשער הסיום עם דגל ישראל ולשמוע: סרחיו אללוף, ישראל! ומחיאות הכפיים קשה לתאר! Running B7 Sergio Alla
ועכשיו מחכה להתרגשות הבאה, היום בערב: VAMOS ARGENTINA!