Isshin Aikido אי שין אייקידו

Isshin Aikido אי שין אייקידו Isshin Aikido is a Be'er Sheva Aikido dojo with classes for children and adults. אי שין איי?

25/08/2026

עברית אחרי האנגלית:

In Saotome Shihan's Aikido Schools of Ueshiba the idea of 'the line' is central. 'The line' is the straight line that connects uke and nage. When my stance aligns with this line, I can feel how much more powerful my movements become. Very often, when I'm struggling, I can recover simply by correcting this alignment. I move so that my stance is aligned and so that uke's stance is not. The line is thin and it matters a lot, so small adjustments can radically change my effectiveness. What seemed like a problem of force is revealed to be a problem of position.

ב־Aikido Schools of Ueshiba של סאוטטמה שיהאן, ה״קו״ הוא עניין מרכזי. זה הקו הישר הדמיוני בין אוקה לנאגה. כשאני מיושר לקו, מורגש בבירור שיפור בעוצמת התנועות שלי. לא פעם, כשאני מסתבך, מספיק להתיישר עם הקו כדי לחזור לעבודה נכונה. אני זז למקום שבו העמידה שלי מיושרת עם הקו והעמידה של אוקה כבר לא מיושרת. בגלל שהקו דק וההבדל שהוא יוצר גדול, שינוי קטן ביישור יכול לשנות לחלוטין את היכולות שלי. מה שנראה כמו בעיה של כוח מתגלה כבעיה של מיקום.

English after the Hebrew:לפני שנים רבות התאמנתי בסגנון בשם סיידוקאן אייקידו, שם המורים הראשונים שלי הדגישו את ההמשכיות ב...
21/08/2026

English after the Hebrew:

לפני שנים רבות התאמנתי בסגנון בשם סיידוקאן אייקידו, שם המורים הראשונים שלי הדגישו את ההמשכיות בין הגישה הפנימית והביטוי שלה בטכניקה. הם לימדו שאני לא אוכל לייצר תנועה משותפת אם אני לא בא בגישה כנה של שותפות. הם לימדו שאם אני בא לעבודה המשותפת בחדווה אז בן הזוג ירגיש את זה וירגיש מחובר ומוזמן ויזוז בקלילות ובלי צורך בהפעלת כוח. הרעיון הזה תפס אותי חזק אבל גם אתגר אותי מאוד. במשך שנים חיפשתי בתסכול את האפקטיביות של החדווה ולפעמים גם הרגשתי שאני נוגע בה. היום, לאחר שנים, הרעיונות האלה עדיין נראים לי בין השיעורים החשובים שהעניקו לי באייקידו אבל הם גם עדיין מאתגרים ומתסכלים. אני מקווה יום אחד להבין אותם ברמה שאוכל גם לנסות להעביר אותם הלאה. בינתיים יש עוד מה לעבוד.

אני אשמח לשמוע עוד על הקשר בין מה שבפנים ובין התנועה באייקידו ובחיים.

Long ago in a style called Seidokan Aikido, my first teachers emphasized the continuity of the inner attitude and its expression in movement. They told me that I cannot create cooperative movement unless I cultivate a cooperative attitude. If I have real pleasure in the shared practice, my partner will feel connected and invited and will move easily. I found the idea compelling but challenging. There was much frustrated searching for internal joy and moments of insight into the teaching's truth. Years later, I still hold this to be one of the most important teachings I've received, but it remains one of the most challenging. I wish I understood it well enough to be able to offer it to my students, but I'm not there yet.

I will gladly hear more about the connection between inner being and outer behavio in Aikido and in life.

20/08/2026

עברית אחרי האנגלית:

Aikidoka have friends that they talk to over beer or coffee. They also have close friends they rarely talk to. There are people I know well, but I have no idea where they work or how many children they have. I know their physicality, their movement, the feeling of connecting to them, the openness or hesitation of their bodies, their smile, and their moods. I know them intimately, and I love them no less deeply than I love my other friends. This way of knowing probably isn't unique to aikido: I imagine you can find it in other martial arts and also in social dance. Still, I learned this style of friendship through aikido, and it touches me deeply.

לאייקידוקא יש חברים. יושבים איתם על בירה או קפה. לאייקידוקא יש גם חברים מסוג אחר: חברים קרובים שלא יוצא לדבר איתם יותר מדי. אני מכיר היטב אנשים לאורך שנים אבל אין לי מושג איפה הם עובדים או כמה ילדים יש להם. אני מכיר את הגוף שלהם, את התנועה, את תחושת החיבור שנוצר בינינו, את הפתיחות או ההיסוס בגוף שלהם, את החיוך שלהם ואת מצבי הרוח שמשתנים אצלם מיום ליום. אני מכיר אותם באינטימיות ואני אוהב אותם לא פחות מאשר החברים האחרים שלי. לא יפתיע אותי לגלות שחברויות כאלה זה לא ייחודי לאייקידו. באמניות לחימה אחרות או בריקוד ומחול בטח גם מתפתח משהו דומה. אצלי חברויות כאלה באו דרך האייקידו והן נוגעות לי בעומק נפשי.

17/08/2026

English follows the Hebrew

אנחנו בני אנוש. אנחנו רחוקים משלמות. את האייקידו אנחנו מתרגלים רק חודשים ספורים או אולי כמה שנים. היום, ברגע זה, גם האייקידו שלנו רחוק משלמות. הוא מה שהוא כמו שהוא. כך גם בן הזוג שלנו: בן אנוש, מוגבל, מביא את האייקידו שיש לו. זו המציאות, ורק עם נקבל אותה נוכל לתרגל אייקידו ביחד. אם נצליח לקבל את זה בהערכה וחמלה הדדית, האייקידו ירגיש מחובר, כנה, ואמיתי. באייקידו לומדים שככה זה עובד, אבל ככה זה גם בכל דבר שנעשה.

We are human and limited and we have been studying Aikido for only a few months or years. Our Aikido can only be what it is right now, today. Our partner is the same: human, limited and with the Aikido they bring to this moment. We must each accept this situation in order to do Aikido together. When we accept it with grace, our aikido will feel connected, realistic, and sincere. We learn this in Aikido, but it is the same in everything we do.

31/07/2026

Hebrew follows the English

Through practice, we learn that it takes many years and many hours of steady persistence for practice to become skill, for skill to become craft, and for craft to become art. Our teachers tell us that even then we are only taking our first steps. Many years of growth still lie ahead. Success requires patience and compassion.

דרך האימון לומדים שנדרשת התמדה עקבית של שנים ושעות רבות להפוך את התרגול למיומנות, את המיומנות לאומנות, ואת האומנות לאמנות. המורים הגדולים אומרים שגם כל אלה ביחד הם רק הצעדים הראשונים. שנים רבות של התפתחות עוד לפנינו. להצלחה נדרשת סבלנות וחמלה.

30/07/2026

The Hebrew is followed by English:

בהולנד, הגנה על דוקטורט היא טקס. הדוקטורנט פונה אל חברי הוועדה בתואר ״היריב המלומד״. לצדו עומדים שני חברים טובים, הפרנימפים שלו. לפי המסורת, הם שם כדי לתפוס אותו אם יתעלף ולעצור אותו אם ינסה לברוח. הדוקטורנט פוגש את היריבים בפתיחות: בכבוד, אולי גם בחשש, אבל בלי להתבצר. קוראים לזה הגנה, אבל בעצם הדוקטורנט משתדל לא להיכנס לעמדה של התגוננות. הוא עשה את העבודה, כתב עליה תזה שלמה ומבין את החוזקות שלה ואת החולשות שלה. מתוך כבוד לערכים האקדמיים של דיון פתוח וביקורת, הוא חושף את עצמו ואת העבודה שלו לשאלות היריבים. הוא והיריבים שותפים למטרה: ליצור יחד דיון אקדמי עמוק ונוקב, שבו כולם ילמדו משהו. הדוקטורנט אינו יכול ליצור את הדיון הזה לבדו ואינו שולט בדיון. הוא לא קובע אילו שאלות יישאלו, ודיון מעניין יכול לקרות רק מתוך עבודה עם היריבים ועם מה שהם מעלים. יש בטקס הזה הרבה השראה. גם את הפחדים שלנו כדאי לפגוש בפתיחות ובפגיעוּת, בלי להתבצר. אי אפשר לכבוש או להכריע אותם, וגם לא כדאי להתכחש להם או להתעלם מהם. עם היריבים שלנו כדאי לנהל שיחה רצינית ומכבדת, מתוך רצון לראות בבהירות את החוזקות ואת החולשות שלנו. בידינו לבחור אם היריבים והפחדים שלנו יהיו מגבלות או פתח ללמידה וצמיחה. אני מאמין שאייקידו מלמד אותנו איך לעשות את זה.

In the Netherlands, a PhD defense is a ritual. The candidate addresses the members of the committee as “learned opponent.” Beside the candidate stand two good friends, the paranymphs. Traditionally, they are there to catch the candidate if they faint and stop them if they try to run away. The candidate meets the opponents openly: with respect, perhaps also with apprehension, but not defensively. It is indeed called a defense, but the candidate’s actual goal is not to defend. The candidate has done the work and written the thesis; they are the ones who understand most fully its strengths and weaknesses. Out of respect for the academic values of open discussion and critique, the candidate is exposing themselves and their work to the opponents’ questions. They share a common purpose with the opponents: to create a rigorous discussion of the deeper issues at stake that will be meaningful to all of them. This is not something the candidate can do by themselves. They cannot determine or dominate the process. They do not choose the questions the opponents will ask. A fruitful discussion can develop only when the candidate works with the opponents and the issues they raise. There is much in this ritual to inspire us. We should also meet our fears with openness and vulnerability, without becoming defensive. They cannot be conquered or defeated, and they should not be denied or ignored. We should engage seriously and respectfully with our opponents, seeking to see our strengths and weaknesses clearly. It is up to us whether we see our opponents and fears as limitations or openings for learning and growth. I believe Aikido teaches us how to do this.

גאה לראות שישה מתאמנים שלנו משתתפים בסמינר כל כך מהנה ונהנים מזה כל כך!
29/07/2026

גאה לראות שישה מתאמנים שלנו משתתפים בסמינר כל כך מהנה ונהנים מזה כל כך!

29/07/2026

I was recently at a seminar on non-violent approaches to securing public events. It reminded me of a course I took a couple of years ago training me to teach empowered self-defence as an approach to bullying and harassment. Learning public security is not the same as learning self defence and self defence is not non-violent. Still, in both I felt that what there was a kinship to Aikido. Aikido is many things, but perhaps in its heart it is about being assertive without being aggressive. For that, you need to be willing to stop and assess before you act. You need stability and relaxation and focus. You need awareness and sensitivity. However, perhaps most of all, you need to make the choice. You need to understand the value.

לאחרונה השתתפתי בסמינר על גישות לא־אלימות לשמירה על ביטחון. הוא הזכיר לי בהכשרה שעשיתי ללמד הגנה עצמית מעצימה לעזור לנערים ונערות להתמודד עם בריונות והטרדה. ביטחון אינו הגנה עצמית, והגנה עצמית היא לא לא־אלימה. עם זאת, בשני המקרים הרגשתי שמה שלימדו היה קרוב מאוד למה שאני מנסה ללמד באייקידו. אייקידו זה הרבה, אבל אולי ביסודו נמצאת האסרטיביות. איך להיות אסרטיבי בלי להיות תוקפניים. זה דורש נכונות לעצור ולהערכת מצב לפני פעולה. צריך יציבות, רוגע ומיקוד. צריך רגישות ותשומת לב. אבל אולי הדבר המרכזי זה שצריך לבחור. צריך להבין שיש בזה ערך.

עברית אחרי האנגליתAikido teaches through two assigned roles. The uke gives energy: they strike, push, or grab. The nage ...
26/07/2026

עברית אחרי האנגלית

Aikido teaches through two assigned roles. The uke gives energy: they strike, push, or grab. The nage receives that energy, perhaps meeting it, yielding to it, or redirecting it. In training the roles are fixed. I practice being uke four times so you can practice being nage. Then we switch. Each role only makes sense because of the other. In real life, things are rarely so clear. We all bring energy into a situation. We try to influence events and move them in the direction we think is right. At the same time, we receive and respond to the energy others bring. We meet it, yield to it, and ideally guide it toward a path that works for both of us. The more we listen and truly accept the energy directed toward us, the better we can direct it productively. Even—perhaps especially—when we are leaders, managers, or initiators, being effective means knowing how to receive the energy of others with respect. Look carefully at the picture. Can you tell who is uke and who is nage in this moment? Who is giving the energy, and who is receiving and directing it?

באייקידו אנחנו מתאמנים תמיד מתוך שני תפקידים מוגדרים. האוקה (uke) מביא את האנרגיה: הוא תוקף, דוחף או אוחז. הנאגה (nage) מקבל את האנרגיה הזו: אולי פוגש אותה, אולי נענה לה, ואולי מסיט אותה לכיוון אחר. באימון התפקידים קבועים מראש. אני מתאמן כאוקה ארבע פעמים כדי לאפשר לך להתאמן כנאגה, ואז אנחנו מתחלפים. כל תפקיד מקבל את משמעותו רק מתוך קיומו של האחר. בחיים האמיתיים הדברים פחות ברורים. כולנו מביאים אנרגיה לכל מצב. אנחנו מנסים להשפיע ולהוביל את הדברים לכיוון שנראה לנו נכון. ובאותו זמן אנחנו גם פוגשים את האנרגיה שאחרים מביאים. אנחנו פוגשים אותה, נענים לה, ובמקרה הטוב מכוונים אותה למסלול שיעבוד עבור שנינו. ככל שאנחנו מקשיבים יותר ומקבלים באמת את האנרגיה שמופנית אלינו, כך גדלה היכולת שלנו לכוון אותה למקום מועיל. גם, ואולי דווקא, כשאנחנו מנהלים, מובילים או יוזמים, היכולת להשפיע תלויה ביכולת לקבל בכבוד את האנרגיה של האחר. שווה להתבונן בתמונה ולנסות לפענח: מי כאן האוקה ומי הנאגה? מי מביא את האנרגיה, ומי מקבל אותה ומכוון אותה

04/03/2026

לפני תחילת השיעור המתאמנים עולים על המזרן להימתח, להתחמם, לתרגל, או סתם לקשקש. חשוב להגיע בזמן. בערך חמש דקות לפני תחילת השיעור מתחילים להתכנס לישיבה שקטה. זה לא שקט טקסי במיוחד ולא דרמטי. אף אחד לא “מכריז” עליו, וזה לא קורה בבת אחת. כל אחד ואחת שמים לב שהשיעור מתקרב, מביאים לסיום את החימום או את התרגול או את השיחה, ומגיעים לשבת כשהם מוכנים.

השקט לפני השיעור מאפשר לנשימה להירגע ולתשומת הלב לחזור לגוף. הוא יוצר הפרדה בין היום הרגיל לבין מה שאנחנו מנסים לעשות על המזרן. אחר כך, גם בחימום וגם בתרגול, אנחנו בונים יחד אווירה שקטה ומרוכזת (אבל גם שמחה ומשועשעת). אנחנו משתדלים לשמור על אותו שקט שלפני השיעור. זאת לא שתיקה כבדה, וגם לא איסור לדבר, אלא מצב שבו כל אחד עסוק בלמידה שלו ומקשיב לגוף ולבן הזוג.

יש בסוף כל שיעור מקום גם למילים. יש זמן לשאלות ולהסברים, ויש דברים שצריך להגיד כדי לשמור על בטיחות ולהבהיר כיוון. אבל רוב הלמידה באייקידו מתרחשת דרך תרגול קשוב ולא דרך שיחה. במובן הזה, השקט הוא לא אידיאולוגיה אלא כלי עבודה.

מעניין אותי איך זה אצל אחרים. אתם מעדיפים לתרגל בשקט, או שדווקא דיבור תוך כדי עוזר לכם להבין יותר? אשמח לשמוע מכם.

Address

Jabotinsky 19 ז'בוטינסקי 19
Beersheba

Opening Hours

Tuesday 19:00 - 19:50
20:00 - 21:30
Thursday 19:00 - 19:50
20:00 - 21:30
Friday 15:00 - 17:00

Telephone

+972526989838

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Isshin Aikido אי שין אייקידו posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share

Category