04/03/2026
לפני תחילת השיעור המתאמנים עולים על המזרן להימתח, להתחמם, לתרגל, או סתם לקשקש. חשוב להגיע בזמן. בערך חמש דקות לפני תחילת השיעור מתחילים להתכנס לישיבה שקטה. זה לא שקט טקסי במיוחד ולא דרמטי. אף אחד לא “מכריז” עליו, וזה לא קורה בבת אחת. כל אחד ואחת שמים לב שהשיעור מתקרב, מביאים לסיום את החימום או את התרגול או את השיחה, ומגיעים לשבת כשהם מוכנים.
השקט לפני השיעור מאפשר לנשימה להירגע ולתשומת הלב לחזור לגוף. הוא יוצר הפרדה בין היום הרגיל לבין מה שאנחנו מנסים לעשות על המזרן. אחר כך, גם בחימום וגם בתרגול, אנחנו בונים יחד אווירה שקטה ומרוכזת (אבל גם שמחה ומשועשעת). אנחנו משתדלים לשמור על אותו שקט שלפני השיעור. זאת לא שתיקה כבדה, וגם לא איסור לדבר, אלא מצב שבו כל אחד עסוק בלמידה שלו ומקשיב לגוף ולבן הזוג.
יש בסוף כל שיעור מקום גם למילים. יש זמן לשאלות ולהסברים, ויש דברים שצריך להגיד כדי לשמור על בטיחות ולהבהיר כיוון. אבל רוב הלמידה באייקידו מתרחשת דרך תרגול קשוב ולא דרך שיחה. במובן הזה, השקט הוא לא אידיאולוגיה אלא כלי עבודה.
מעניין אותי איך זה אצל אחרים. אתם מעדיפים לתרגל בשקט, או שדווקא דיבור תוך כדי עוזר לכם להבין יותר? אשמח לשמוע מכם.
