18/06/2023
"הייתי קשובה לעצמי,
טיפלתי בגוף,
ואז יכולתי להיות פתוחה ומכילה כלפי אמא שלי.
יכולתי להגיב אליה אחרת.
וזה עשה לי טוב".
מתאמנת שיתפה אותי היום בחוויה שקרתה לה בשבוע שעבר.
היא פגשה את אמא שלה לארוחת צהריים.
תמיד לפני שהיא פוגשת את אמא שלה, עולה בה מתח וכיווץ בגוף.
היא כבר פיתחה נינוחות מול כל מיני דברים בחייה, אבל מול אמא שלה היא עדיין מתוחה, זהירה. חוששת.
היא סיפרה על רגע במפגש שאמא שלה, אמרה משהו.
מה שהיא שמעה בדבריה, היה ביקורת,
והיא שמה לב לגוף שלה שהתחיל "לדבר" - קצב הלב הואץ, נהיה לה חם, הבטן התכווצה.
"זה היה מדהים - איך שעלו בי התחושות הלא-נעימות האלה בגוף,
זיהיתי שקורה לי משהו,
שמתי לב שבבטן לא נעים לי ושהנשימה שלי שטחית ומכווצת.
ואז בחרתי לטפל בגוף. לא הגבתי, רק נשמתי, עוד ועוד,
עד שהגוף נרגע. לא אמרתי כלום!
ושם, בונטילציה הזו, יכולתי לראות שנעלבתי. ועברה בי מחשבה שאולי היא לא התכוונה?
וכשהגוף נרגע, גם העלבון עבר וגם הכעס שעלה אוטומטית.
ויכולתי להיות בחמלה כלפי עצמי, וכלפיה, ולהמשיך להיות בשיחה ביתר נינוחות.
אפילו נהניתי קצת מהמשך המפגש איתה".
דרך חוויה כמו זו, אפשר לחולל ריפוי וליצור קירבה במערכות יחסים.
גם במערכת יחסים של האם והבת,
וגם במערכת היחסים של המתאמנת עם העלבון שלה.
ללמוד שהיא יכולה להגיב אחרת ולהרגיש אחרת,
כי היא יותר קרובה לעצמה ומודעת למה שקורה לה.
שהיא יכולה להכיל גם את החשש מהעלבון, וגם את הקירבה!
ושהיא יכולה.
פשוט יכולה.
יכולות לדמיין לאן היְכוֹלוּת הזו יכולה להתרחב, בכלל בחייה?
אפרת יונס-שפרוני,
מאמנת להתפתחות אישית
ולמערכת יחסים מיטיבות
בשיטת סאטיה
0502-685199
