24/11/2025
10 שנים עברו מהרגע בו החלטתי
לשנות את מסלול חיי,
על פניו הכל היה מושלם.
עבודה מ09:00 עד 16:00,
אחריות, ניהול ומשכורת טובה.
אבל הרגל שלי רעדה,
תמיד רצתה עוד,
הגוף רצה לסיים את המשמרת
ולחזור הביתה כאילו שם מחכה דבר יותר טוב.
הייתי בלופ מתמשך,
קמה לאותה שגרה,
מתלוננת על אותם הדברים
ובסוף שוב חוזרת עליהם.
לא מתאמנת,
לא אוכלת כמו שאני רוצה,
לא מוצאת עניין בהגשמה עצמית
והכי גרוע
אפס בביטחון עצמי.
האינטואיציה שלי צרחה,
כל הזמן הדהדה בראשי המחשבה
שאני לא לובשת את החליפה הנכונה.
כשיצאתי ללמוד בוינגייט
חשבתי שאעסוק בזה כמשמרת שנייה:
״זה יותר בשבילי פחות בשביל העבודה.״
ככה חשבתי עד שסיימתי את הלימודים
והבנתי שאני רוצה חליפה שונה.
החלטתי להתפטר
וכמובן שכמו כל עובדת טובה נלחמו שאשאר,
שאגיד שאני מתחרטת
ושלא אמצא עבודה טובה יותר.
משהו בי בער, לא יכולתי להתחרט.
ידעתי שאת המסלול הזה
מישהו למעלה בנה.
״את לא תמצאי משכורת כזאת בשום מקום,
עצמאית את רוצה להיות?
אני נותן לך חצי שנה לחזור על ארבע
אבל אני כבר אומר,
לא תקבלי את אותה ההצעה .״
אמר לי המנכ״ל ואני ידעתי בתוך תוכי
שאני לא חיה בשביל הכסף,
אני חיה למען המשמעות.
עכשיו כשאני מסכמת עשור של שינויים,
של יציאה מאזור הנוחות,
של פריצת גבולות והכי חשוב
של הגשמה עצמית.
אומר לך מנכ״ל יקר,
לא חזרתי על ארבע
ואתה לא צדקת
אבל …
אני לא כועסת עלייך,
אתה רק הראית לי את היכולות שלך
וזה בסדר, אני מבינה אותך,
אנשים כמוך תמיד היו הדלק שלי לעמוד איתנה,
להקשיב לאינטואיציה ולהילחם על עצמי.
בזכותך ובזכות עוד המון אנשים כמוך
שפגשתי בחיי,
בכל פעם מחדש
אני אבחר חליפה גדולה בכמה מידות
כדי להזכיר לעצמי
שתמיד יש עוד מקום לגדול.
❤️
