11/10/2024
ארבעה ימים אחרי ה 7.10 הנורא, העזתי לצאת מהבית למכולת וגם לפתוח את הסטודיו לשיעור אחד בודד. לא האמנתי שתגיעו. אבל הגעתם... בעיקר הגעתן... בוכות, מזועזעות בדיוק כמוני, זקוקות לחיבוק ולתנועה. אני זוכרת את המילים שנאמרו.. "אל תעשי שום דבר אחר, אל תתנדבי בשום פרויקט אחר, תהי פה בשבילנו. זה המפלט". בזכותכן התרוממתי גם אני. לא יכולתי להשאר בבית ולשקוע ולאט לאט לימדתי עוד שעה ועוד אחת ואז גם המדריכות האחרות הגיעו וכולנו מצאנו מפלט בתנועה, בנשימה, בחיבור הזה לגוף.
השבוע ציינו שנה ל 7 באוקטובר, שנה לזוועה, למלחמה הזו. בסטודיוז רבים בארץ תרגלו את מערך השיעור של הודיה דוד ז"ל. זכות זו נפלה גם בחלקי. אני מצרפת כאן את הטקסט שכתבה אחותה, ליז ואותו הקראתי בתחילת כל שיעור.
"הודיה ותאיר הן אחיות שהלכו ביחד למסיבת הנובה, לחגוג את החופש, את התנועה ואת החיים ומשם הן כבר לא חזרו.
הודיה ברונטית, בת כמעט 27 ותאיר בלונדינית בת 23 וחצי, אבל בגובה זה תמיד היה נראה הפוך.
לכאורה נראות שונה אבל דומות בערכים שלהן ובטוּב שלהן.
קשה היה להתעלם מהן, בכל מקום היו מרכז תשומת הלב, ממגנטות, מלאות בשמחת חיים, בחברים, מפיצות אור ואהבת חינם.
הודיה התחילה את דרכה בשנה האחרונה שלה כמדריכת פילאטיס מזרן וכמעט הספיקה להגשים את חלומה ולסיים את קורס המכשירים.
את התרגול הזה בנתה והעבירה לקבוצת בנות בסטודיו שהחלה לעבוד בו.
והיום אנחנו נקדיש אותו לזכרן.
תסתכלו עליהן ועל הטוב בעיניים שלהן ותזכרו להיות טובים, לעצמכם, לאחרים. תפיצו אור ואהבה.
תודה שהגעתן/ם 🙏🏻"
תודה לכם שהגעתם אז, ותודה שהגעתם גם לשיעור הזה. אני מקווה שתמשיכו להגיע ולזוז ולשמור על שפיות. תודה לליז על ההזדמנות לתרום את חלקי הקטן בהנצחת אחיותיה. 🙏 השיעור של הודיה היה מאתגר ומחזק. נהנתי להבין וגם ללמד אותו.
אני מאחלת צום קל למי שצם וגמר חתימה טובה לכולנו. הלוואי שהשנה הזו תביא איתה מזור לעם הזה. 🙏🌻
