22/05/2026
הנה ילד בשם דניאל בן 6, פעם ראשונה על הר. בווידאו – הדקות האחרונות של השיעור הראשון שלנו.
כשמביאים אליי ילדים בגיל הזה, אני רואה להורים בעיניים את החשש. וזה מובן לגמרי: הר ענק, מהירות, מישהו זר לידם. לילד זה סטרס, ואם מנסים ללמד אותו טכניקה "של גדולים" בכוח – הטיול נגמר בדמעות.
בגלל זה, ב-20 הדקות הראשונות אנחנו בכלל לא לומדים לגלוש. המטרה שלי היא קודם כל לרדת לגובה העיניים שלו, להפוך לחבר שאפשר לסמוך עליו, ולהפוך את המסלול למגרש משחקים. כשילד מרגיש ביטחון מלא, הגוף שלו כבר תופס את שיווי המשקל לבד. אנחנו עוברים את הדרך הזאת ביחד, צעד אחרי צעד.
בסוף השעה קורה הקסם שבשבילו אני עושה את זה: הפחד מתחלף באדרנלין, והוא פשוט גולש לבד. בלי שכנועים, בלי לחץ. בכנות, ברגעים האלה אני גאה בהישגים של הילדים שלי הרבה יותר מאשר בגלישות הכי מורכבות שלי.
שמח שהחוויה הראשונה שלו בהרים יצאה בדיוק ככה
